קודם כל פותחים את העורק שגרם לאוטם. תמיד. זה הדבר הכי חשוב. במצב חריף ומסוכן, לא מתעסקים עם העורקים האחרים שלא היו "אשמים" באוטם, אפילו אם הם מוצרים. כל "נגיעה" עם בלון או סליל תומך בעורק כלשהו מעלה את הסיכויים שהעורק ייסגר בגלל הפעולה עצמה. בשכלול של הסיכון מול התועלת, פתיחת העורק שגרם לאוטם חיוני על מנת להפחית את נזקי האוטם, אך "נגיעה", בעורקים אחרים "לא אשמים", רק מעלה את הסיכונים ללא תועלת מיידית – ולכן, לרוב לא נוגעים בהם. לאחר חלוף הסכנה המיידית, לאחר מספר שבועות (וכל מקרה לגופו), ואם קיימת אינדיקציה, יכולים לבצע צנתור חוזר, במהלכו "יסתכלו" שוב על העורק שגרם לאוטם, ויפתחו לך את ההיצרויות בעורקים האחרים. מלבד כך לעיתים קורה שבבדיקות המעבדה יש הפרעה בתפקודי הכליה וכיוון שחומר ניגוד המוזרק במהלך הצנתור עלול להחמיר את תפקוד הכליה מעדיפים להסתפק בפתיחת העורק "האשם" באוטם ולהימנע מכמויות מיותרות של חומר ניגוד.