לא סביר, אבל מקרים בהם חולים שהמתינו לצנתור פיתחו אוטם בתקופת ההמתנה תוארו בעבר.מאידך, סביר מאוד להניח, שאם הצנתור נקבע אלקטיבית (כלומר בעודך מחכה בבית לתור), המחלה הכלילית לא מאוד פעילה ואין סכנה ממשית. לרוב, חולים הממתינים לצנתור, גם מטופלים בתרופות שאמורות להגן על הלב והעורקים. אכן, הכי גרוע הוא מצב בו באמת קורה אירוע לבבי בזמן ההמתנה. כך שאם, בתקופת ההמתנה לצנתור, אתה חש כאבים או לא טוב לך, לך למיון.

הנהג המקובל הוא לא לעשות הרבה פעולות בהרבה עורקים בו זמנית… אסטרטגיה טיפולית זו הוכחה יעילה ובעיקר מונעת סיבוכים (בעיקר לכליות), של הרבה חומר ניגוד. אמירה זו נכונה בעיקר בחולי אוטם חריף שעוברים צנתור ראשוני (יש מהמיון), או במהלך היממה הראשונה באשפוז.

אפשר וצריך. יש תרופות, כדוגמת קומדין ותרופות אחרות "לדילול הדם" שמראש יודיעו לך לא לקחת. שים לב להוראות.

לך מייד להיבדק. החדרת הצינוריות מבוצעת דרך עורק המפשעה. זהו עורק גדול מאוד בו הדם זורם בלחץ גבוה. קורה לא פעם שלמרות הלחץ המופעל על העורק מייד בתום הצנתור, החור בעורק לא נסגר היטב, ודם ממשיך לדלוף לתוך הרקמות במפשעה. זרימת הדם לרוב לא גורמת לאיבוד הרבה דם, אך היא עלולה למנוע את איחוי החור. מצב זה מצריך טיפול – שוב ע"י לחץ מקומי ולעיתים נדירות אפילו ניתוח, במחלקת כלי דם, לתפור את הפתח. לא נעים. אציין אבל שברוב רובם של המקרים הנפיחות אותה ניתן להרגיש מעל המפשעה, (אני קורא לזה "בונקלך"), היא בגלל הצטלקות הרקמה שמעל החור (הסגור) בעורק. זה יכול להישאר כך הרבה מאוד זמן. ושוכחים מזה.
בשנים אחרונות טכנולוגיה חדישה מאפשרת לבצע את הצנתורים דרך עורק ביד ולכן סיבוך זה כמעט ולא קיים.

פעמים רבות קורה שמסביב לפתח בעורק יש דימום המתרחש בזמן הצנתור עצמו או בזמן שליפת השרוול מהעורק. ובכל זאת העורק ייסגר היטב. הכדוריות האדומות יתפרקו ותוצרי הפירוק של ההמוגלובין ישנו את צבעם לירוק וצהוב וסגול עד אשר ייעלמו לחלוטין תוך ימים עד שבועות. הדם התת עורי ייספג לאט לאט. לא לדאוג. חוץ מבעיה אסתטית זמנית אין לכל זה חשיבות ממשית.

תלך. אבל אני חייב לציין שבעשרים השנה האחרונות הצנתורים על מגוון הפעולות המבוצעות דרך קטטרים הפכו לפעולות רוטניות. על כן, ברוב בתי החולים הגדולים בארץ קיימות מעבדות צנתורים מעולות. וכל אחד מהמצנתרים מיומן ומנוסה מאוד, וכיוון שרוב רובן של הפעולות רוטיניות למדי, אין הגיון ממשי להוציא סכומי כסף גדולים ללכת "באופן פרטי". אבל רצונו של אדם כבודו – ואם אתה מעדיף לעבור את הצנתור אצל רופא זה או אחר אין לי כל התנגדות.

בעיה. קודם צריך להגדיר בדיוק איך באה לידי ביטוי האנגינה שלך והאם באמת כל המיחושים שאתה מרגיש קשורים לזה. זה לא נדיר שימים "טובים" "ורעים" כלל לא קשורים להיצרויות בעורקים, ועל כן לא בהכרח שמדובר באנגינה פקטוריס הגם שיש לך מחלה בכלי הדם הכליליים. חלק מהתלונות יכולות להיות קשורות לתופעות לוואי של תרופות, לשינויי לחץ הדם, למהירות הדופק ואפילו למצב הרוח. אנגינה יציבה, בדרך כלל, מעצם היותה יציבה היא די צפויה – כלומר הכאב בחזה יופיע בדרגת מאמץ מסוימת ובתבנית אופיינית לכל חולה. ומאידך, תקופות של "אי יציבות" בהחלט יכולות לבוא לידי ביטוי בשינויי התבנית הטיפוסית עם "עליות ומורדות" בתחושה. עליך להיבדק ע"י קרדיולוג, לעשות אקג ובמידת הצורך להמשיך בבדיקות (או רק מעקב).