שאלות נפוצות בנושא אוטם
את התשובות לשאלות כתבו דר' אילן קיציס ו-דר' אלכס דדשב – מנהלי הפורום לקהל הרחב מטעם האיגוד הקרדיולוגי.
לא תדע. לפחות לא בוודאות מוחלטת. יש כאבים ויש כאבים. כשזה התקף לב, לרוב יודעים. יש תחושה קשה של מועקה בחזה, קשיי נשימה, הזעה "ושמשהו" ממש לא בסדר. אל תיקח את האחריות הזאת עליך. קרא לעזרה. לך למיון מלווה על יד משהו. תמיד רצוי להיות מלווה על ידי משהו. לעיתים המחושים לא טיפוסיים לאוטם – לפעמים יש צרבת רו בחילו והקאות ולפעמים הרגשת כובד ביד שמאל ובכתפיים ובגב… לא תמיד המחושים טיפוסיים
זה יכול להיות. גם לאנשים ללא גורמי הסיכון מוכרים יש התקפי לב. אולי יש להם גורמי סיכון שלא מוכרים עדיין, או שעדיין לא נבדקו. לדוגמא – נטייה משפחתית, או אולי היפרהומוצ'יסטינמיה או מצב "דלקתי/אימונולוגי" או גורם סיכון אחר, שאולי רק בעתיד יתגלה כגורם סיכון. לפעמים, גם לאחר כל החיפושים אחר המחולל – לא מוצאים. כנראה שלמרות כל התוכניות שלנו פה למטה, יש מישהו אחר, שם למעלה שמסתכל על העולם אחרת. לא את הכל אנחנו יכולים להסביר.
בהחלט יכול להיות שזה בגלל התרופות. כמעט כל התרופות "ללב" מורידות גם לחץ דם. הרבה חולים ללא בעיית לחץ דם שמתחילים לקבל "תרופות ללב" מתלוננים על עייפות וירידה ביכולת התפקודית. יתכן שזה בגלל שלחץ הדם נמוך מדי. מלבד כך, חלק מהתרופות האלו יכולות לפעמים לגרום לדופק איטי, וגם זה יכול לגרום לחולשה. ולבסוף יתכן גם שמדובר בתופעת לוואי לא טיפוסית לתרופות, גם ללא דופק ולחץ דם נמוכים. מלבד זאת "עייפות" "וחולשה" לרוב מבטאים מצב נפשי. ולבסוף, לעיתים רחוקות, הפגיעה בתפקוד הלב כל כך קשה, עד שגם פעילות יומיומית גורמת לעייפות. מה שלא יהיה, תלונות אלו שכיחות למדי וכמובן שצריך להתייחס אליהן ולברר את סיבתן.
ללא ספק הסיכויים לאוטם נוסף גדולים יותר בחולי אוטם מאשר בחולים שלא עברו אוטם קודם. מלבד כך כל גורמי הסיכון שגרמו לך ללקות באוטם הראשון לא ייעלמו. ולכן חשוב מאוד (עם הדגשה על החשוב מאוד), לטפל בכל גורמי הסיכון ההפיכים. גורמי סיכון אלו כוללים עישון, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, דיאטה משמינה ואורך חיים לא מאוזן.
בסוגיה זו קשה לי מאוד לענות. יש מחקרים שהדגימו שמיפוי לב במאמץ לחולי אוטם גם ללא כל תלונות יכול לגלות הצרויות בעורקים עוד לפני שאלו גורמות למחלה. אבל לא בהכרח הוכיחו שהגילוי שיפר את הפרוגנוזה, לפחות לא באופן משמעותי. ומאידך לפי הניסיון שלי ולפי הניסיון של רבים אחרים, אין הגיון רב לעשות מיפויי לב או בדיקות מאמץ לכל חולי האוטם ללא אבחנה. יש כאלו שלאחר האוטם מרגישים מצוין, הולכים ברגל ואפילו רצים. אלו לא צריכים בדיקות כלשהן לחפש הצרויות חדשות בעורקי הלב. העורקים שלהם פתוחים. ומאידך, לחולים עם תלונות, אפילו לא אופייניות לאוטם, או שאצלם האוטם בא לידי ביטוי בתלונות לא טיפוסיות, אפשר לשקול בדיקת אקו לב במאמץ או מיפוי לב. כל מקרה לגופו.
קודם כל פותחים את העורק שגרם לאוטם. תמיד. זה הדבר הכי חשוב. במצב חריף ומסוכן, לא מתעסקים עם העורקים האחרים שלא היו "אשמים" באוטם, אפילו אם הם מוצרים. כל "נגיעה" עם בלון או סליל תומך בעורק כלשהו מעלה את הסיכויים שהעורק ייסגר בגלל הפעולה עצמה. בשכלול של הסיכון מול התועלת, פתיחת העורק שגרם לאוטם חיוני על מנת להפחית את נזקי האוטם, אך "נגיעה", בעורקים אחרים "לא אשמים", רק מעלה את הסיכונים ללא תועלת מיידית – ולכן, לרוב לא נוגעים בהם. לאחר חלוף הסכנה המיידית, לאחר מספר שבועות (וכל מקרה לגופו), ואם קיימת אינדיקציה, יכולים לבצע צנתור חוזר, במהלכו "יסתכלו" שוב על העורק שגרם לאוטם, ויפתחו לך את ההיצרויות בעורקים האחרים. מלבד כך לעיתים קורה שבבדיקות המעבדה יש הפרעה בתפקודי הכליה וכיוון שחומר ניגוד המוזרק במהלך הצנתור עלול להחמיר את תפקוד הכליה מעדיפים להסתפק בפתיחת העורק "האשם" באוטם ולהימנע מכמויות מיותרות של חומר ניגוד.
אלו רק מילים. חשוב מה באמת קרה. וחשוב לדייק. התקף לב, או אוטם, נגרם על ידי חסימה פתאומית של עורק כלילי. בהגדרה, האוטם פוגע בריר הלב. לעיתים הפגיעה קשה ומשמעותית ולעיתים הפגיעה כה קטנה עד כי לא רואים כלל הפרעה בהתכווצות החדר. "אירוע לב", יכול להיות רק אשפוז בגלל כאבים בחזה – אנגינה פקטוריס, ללא פגיעה בשריר הלב. יש כאלו שיקראו לבצקת ראות "אירוע לב". לעיתים אנשים הולכים שנים עם הידיעה שהיה להם "אירוע לב" מספרים את זה לחברים, ובכלל מה שהיה להם זה רק כאב בחזה מסיבה כלשהי ובאותו אשפוז, למרות החשד הראשוני, נשלל אוטם. חשוב על כן, להגדיר היטב את מהות האירוע.