צנתור אבחנתי
מנהל האתר
צנתור אבחוני של עורקי הלב הינה בדיקה המספקת לרופא מידע חיוני לגבי מצבו של לב הנבדק, מידע שלא ניתן להשיגו באמצעים אחרים. במהלך צנתור אבחנתי מוחדרים צנתרים אל גוף המטופל דרך המפשעה או היד תחת הרדמה מקומית. צנתרים (קטטרים), הינם למעשה צינורות פלסטיק דקיקים (כ 2 מ"מ קוטר) המועברים על פני תיל קפיצי רך עד לעורקי הלב. דרך הצנתר מוזרק נוזל צבע מיוחד (חומר ניגוד) המיועד לרנטגן אל שלושה עורקי הלב של המטופל (העורקים הכלילים). באמצעות שיטה זו מתבצעת האנגיוגראפיה (צילום סרט הרנטגן) הכלילית המאפשרת בדיקה מדוייקת המספקת מידע רב לרופא המצנתר. בין השאר, האם ישנם היצרויות או חסימות בעורקים הכליליים של הלב, דרגת חומרתם ואופיים.
בעקבות ממצאי הבדיקה ניתן לבחור את הטיפול המתאים ביותר לחולה: טיפול באורח החיים (דיאטה, הפסקת עישון, פעילות גופנית וכו"), טיפול תרופתי בגורמי סיכון (יל"ד, סכרת וכו'), טיפול "מכני" על ידי צינתור או טיפול ניתוחי ע"י מעקפים.
בנוסף, מאפשר הצינתור האבחנתי ברור קיומם ו/או שלילתם של בעיות לבביות אחרות כגון, הפרעות במסתמי הלב, קרומי הלב, שריר הלב וליקויים מולדים בלב. ניתן לבצע צינתור אבחנתי גם בחולה אמבולטורי (אינו מאושפז) וגם בחולים דחופים (לדוגמא בזמן התקף לב).
צנתור הינה רק חוליה אחת בשרשרת בדיקות שנועדו לאבחן הפרעה בזרימת הדם בעורקי הלב. במרבית המקרים ובמידה וקיים חשד לקיום מחלת לב כלילית נדרשים כמה מבחנים נוספים שמטרתם לאשש ו/או לשלול בצורה אובייקטיבית את קיומה של הפרעה בזרימת דם בעורקי הלב. קיימות מספר בדיקות מסוג זה כגון: מבחן מאמץ, מיפוי לב במאמץ, אקו לב במאמץ ועוד. סוג המבחן והצורך בו נקבע על ידי הקרדיולוג המטפל. חשיבותם של מבדקים אלו גבוהה במיוחד בעיקר במקרים בהם קשה להסתמך על העדויות הסוביקטיביות של המטופל בלבד ולשם הערכת ההסתברות לקיום מחלת לב כלילית וביצוע צנתור לב.
בנוסף לחולי לב ישנה קבוצה נוספת באוכלוסיה שגם להם מומלץ לבצע צינתור אבחנתי. מדובר באנשים בריאים, לכאורה, אשר להערכת הקרדיולוג המטפל הינם מצויים ברמת סיכון של כ 50% ומעלה לקיום מחלת לב כלילית (היצרויות או חסימות בעורקי הלב). הערכת רמת הסיכון של החולה לקיומה של טרשת כלילית מתבצעת בראש ובראשונה על סמך סימפטומים שבגינם פנה הנבדק אל הרופא. ככלל, אנשים המצויים בסיכון גבוהה לחלות בטרשת כלילית הם אנשים הסובלים אחד ויותר מהגורמים הבאים: היסטוריה במשפחה של מחלות לב וכלי דם בגיל צעיר, מעשנים, בעלי ערכי כולסטרול מוגברים, חולי סכרת, חולים ביתר לחץ דם, אנשים שאינם מקיימים פעילות גופנית סדירה ובמצבי השמנת יתר.
בנבדקים שלאחר בירור עדיין הסתברות לקיום מחלת לב כלילית משמעותית הינה מתחת ל-50% קיימת דרך נוספת לבירור שאלת קיומן של בעיות כליליות וזאת על ידי הסורק הממוחשב או "צנתור וירטואלי". יש להשתמש גם בבדיקה זו באופן מושכל היות והיא כרוכה בחשיפה לרמות קרינה גבוהות ולעיתים לא ניתן לאבחן באמצעותה באופן ודאי קיום של טרשת בעורקי הלב.
ב כ 60%-70% אחוזים מהמקרים בהם מבוצע צנתור אבחנתי, אכן מאותרות חסימות או הצרויות בעורקי הלב המתאימות לטיפול בצינתור. בשאר המקרים מופנים החולים מופנים לטיפול "שמרני" או לניתוח מעקפים. המופנים לטיפול שמרני הם אלו שלא נזקקים לטיפול מכני. לאלו מומלץ בדרך כלל טיפול תרופתי לצד שינוי באורח החיים.
בשנים האחרונות חלה ירידה של כ 10% -20% אחוזים בצנתורים המתוכננים, כלומר בחולים אשר אינם מצונתרים בדחיפות. אחת הסיבות למגמה זו הינה השימוש ההולך וגובר בסטנטים מצופי תרופה המורידים באופן משמעותי את הסיכון להיצרות חוזרת בעורקים והזדקקות לצנתור נוסף. סיבה נוספת היא עליית המודעות לקשר בין אורך חיים נכון ובריא ומחלות לב בקרב הציבור ובקרב חולים שבעברם ארוע לב ו/או צנתור בפרט.