עד 120

תוחלת חיים מהגבוהות בעולם, שיעורי תמותה נמוכים במיוחד מהתקפי לב, הישגים מרשימים בפריון ומיילדות. לקראת שנתה ה-60, ולמרות כל הבעיות, ישראל יכולה להתגאות במערכת הרפואה שלה

שישים שנה לאחר הקמת המדינה, פחות מאורך החיים הממוצע של אדם בישראל, רופאים, אחיות, ואנשי מקצוע בתחומים קרובים, עוסקים יום יום ושעה שעה במלאכת הרפואה: נזעקים להציל חיים, מטפלים בפציעות ובטראומות, מחסנים, מקשיבים, מזריקים, מנתחים, מצנתרים, מצלמים ומשקפים, מקבעים ומגבסים, מיילדים, משתילים, מאבחנים, מלמדים ולפעמים אף מתווכחים. בין כל אלה נותר פנאי למחקר ולהכנסת חידושים בתחומי ההתמחות השונים.

הרפואה הישראלית היא בחזקת נס. באמצעים דלים יחסית ולאחר שנים של עבודה קשה, הוקמה בישראל מערכת רפואית לתפארת, למרות הקשיים והקיטורים של מתרפאים ושל מטפלים. אך סמלי הוא שבשנת ה-60 להקמת המדינה נשיא ארגון הבריאות העולמי הוא יושב ראש ההסתדרות הרפואית הישראלית, ד"ר יורם בלשר. לא מכבר חגגה ישראל את זכייתם של הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר מהטכניון בפרס נובל לכימיה עם זיקה רפואית מובהקת.

המאפיינים הבולטים של הרפואה הישראלית הם שוויון (על פי חוק) אכפתיות וזמינות (יחסיות), תחרותיות ושאיפה לקדמה, שניכרות בנסיעות של רופאים לקצה העולם, כדי ללמוד טכניקות ריפוי ולחזור לכאן עם חידושים.

בעשור האחרון מתאפיינת הרפואה הישראלית בשיתוף פעולה הולך וגובר עם התעשייה הביוטכנולוגית, המוביל לתנופת פיתוח ומשמש מודל עולמי בתחום זה. בישראל פועלות מאות חברות וחממות ביוטכנולוגיות, תופעה שאין לה אח ורע בעולם לא מבחינת ההיקף ולא באיכות המוצרים ומגוון הרעיונות והפיתוחים.

חדשות לבקרים שומעים אצלנו על בריחת מוחות. התופעה אמנם מדאיגה, אבל העיסוק הבלתי פוסק בה מעלים מהעין הציבורית את המדענים ואנשי המקצוע הרבים שנשארים כאן. רופאים, אחיות, אנשי מחקר ועובדי מעבדות מיישמים את משנתם הציונית באמצעות הענקת טיפול רפואי ודאגה לחולה ולמשפחתו. הם עושים זאת בצנעה, לא תמיד בתנאי עבודה הולמים, לרוב בשכר זעום ותוך הקרבה אישית, שלעתים קרובות יש לה השלכות על חיי המשפחה שלהם. הם מונעים על ידי אהבה למקצוע, דאגה לאדם באשר הוא, שאיפה להצטיין, סקרנות טבעית ובעיקר תחושה של שליחות, שמקבלת ביטוי בידיעה שהם עושים את הדבר הנכון.

לגישה מעוררת אופטימיות זו יש אין-ספור ביטויים מעשיים: תוחלת החיים של תושבי ישראל, שהיא בין הגבוהות בעולם, שיעורי התמותה בעקבות התקפי לב או בעת ניתוחי לב, שבישראל הם נמוכים במיוחד, ההצלחות בתחום המיילדות ושיעורי הפריון הם מהגבוהים בעולם ועוד הישגים בתחומים רבים, שכדי להצטיין בהם דרושות הכשרה ומומחיות רפואית.

אסור שהגאווה בהישגים תשמש מסך להסתרת הבעיות הקיימות, שחלקן קשות ומורכבות. מטופלים רבים היו שמחים לקבל יחס טוב יותר, תשומת לב רבה יותר, זמינות גבוהה יותר, סל שירותים רחב וכוללני יותר. ישראל זקוקה ליותר רופאים ואחיות ודרושים עוד תקנים להעסקתם. בתי הספר לרפואה ממשיכים לבחור את תלמידיהם בפינצטה. כך קורה שרבים וטובים מהמועמדים שלא מתקבלים, נאלצים לנסוע אל מעבר לים כדי ללמוד רפואה. פתרון הבעיות האלה נמצא בידינו, הוא לא תלוי בחסדי שמים, לא בשכנינו ולא באינטרסים חיצוניים.

כדי להתמודד עם הבעיות יש להתמקד בהתמודדות עם המחלות עצמן, לקבוע סדר עדיפויות ברור ולנקוט את הפעולות הדרושות לשיפור מצבה של מערכת הבריאות. אם בצד השינויים יושקעו משאבים נוספים במחקר ופיתוח, תהיה בידי המדינה ומנהיגיה עוצמה לאומית בלתי רגילה.

את הרפואה הישראלית למדתי להעריך דווקא ממרחק, בתקופה שעשיתי בארצות הברית לצורך עבודה והתמחות מקצועית. אנו נוטים להשוות את עצמנו לרפואה האמריקאית ולעתים גורמת לנו ההשוואה לחוש חסרי אונים, קטנים ומתוסכלים. למעשה, המציאות היומיומית שחווה האזרח הישראלי הממוצע במגעיו עם מערכת הבריאות, טובה יותר מזו שבה נתקלים רבים מתושבי ארצות הברית ואזרחיהן של רבות ממדינות העולם.

בתחומים רפואיים רבים נמחקו כליל פערי האיכות שהיו קיימים עד לפני שנים מעטות בין ישראל למדינות המתקדמות ביותר בתחומי המדע, הטכנולוגיה והרפואה. כיום אין כל סיבה לנסוע לארצות הים לצורך טיפול רפואי. רק יוצאים מן הכלל באמת זקוקים לכך. זה קורה, אף על פי שההוצאה הלאומית לבריאות לנפש בישראל היא כ-60% מההוצאה לנפש בארה"ב.

בישראל, בניגוד לארה"ב, יש לכל אזרח ביטוח בריאות ממלכתי וכל אחד זכאי, על פי חוק, לסל שירותי בריאות בסיסי. אחרי 60 שנות עצמאות, הרפואה הישראלית יכולה להתעודד מהישגים שהושגו עד כה ולצפות לעתיד טוב יותר. אם נתנהל נכון, נוכל בעתיד להיות מופת למדינות רבות בעולם. הדברים נאמרים בתקווה, אך בתוספת זהירות ובאחריות – בכל זאת, מלה של קרדיולוג.