מקרה חירום בשחקים

מצנתר מומחה וקשיש בכאבים נפגשים בטיסה בניו יורק. הסוף טוב

לנסיעה האחרונה לארצות הברית חיכיתי, שלא כהרגלי, בקוצר רוח. ציפיתי לביקור בוואשינגטון, שם התגוררתי עם משפחתי לפני שנים אחדות, התכוננתי בקפידה לכינוס הקרדיולוגי שעמד במרכז הביקור והתרגשתי לקראת הסיורים במוזיאונים בניו יורק, ההיכרות עם המסעדות בעיר והפגישה הצפויה עם אחייני וארוסתו. כל אלה נראו כתגמול הולם לשבוע העבודה שקדם לטיסה, שהיה עמוס ותובעני במיוחד.

ההתרחשויות בבוקר הטיסה לא העידו על הצפוי. נפרדנו מהילדים, נסענו לנמל התעופה ועלינו לטיסה ללא עיכובים מיותרים. התרווחנו בקדמת המטוס ויצאנו לשבוע של כיף מעבר לים. תחושת ההנאה והשלווה התפוגגה כשעה וחצי אחרי ההמראה. כשחלפנו מעל קוסובו, שבדיוק התמרקה לקראת ההכרזה על עצמאותה, או לפחות בסביבתה הקרובה, נשמעה בחלל תא הנוסעים שאלה מוכרת: "יש רופא במטוס?" הייתי במצב שאותו אפשר לכנות – בעקבות ועדת וינוגרד – "דשדוש הכרתי". במלים אחרות, נימנמתי קלות. למרות זאת, לא יכולתי שלא להבחין בקולות המצוקה שבקעו מהרמקול.

נזכרתי בטיסתי הקודמת לחו"ל, שבה נקראתי לסייע לגברת שסבלה מחולשה קלה. אז הסתפקתי בכמה מלות עידוד והכנת כוס תה. הרושם הפעם היה שייתכן שאדרש ליותר. בירכתי המטוס ישב גבר אמריקאי בשנות השמונים לחייו, שניכר שהוא סובל מאוד. פניו היו מעוותות מכאב וחיוורות, נשימתו היתה כבדה והוא רכן קדימה בכיסא שבעמדת הדיילים. סביבו התגודדו שלושה דיילים מודאגים ואובדי עצות.

המחשבה הראשונה שחלפה במוחי היתה שהוא לקה בלבו. שאלתי את האדון לפשר תלונותיו ומדדתי לו דופק ולחץ דם. במהרה התברר שמצוקתו לא נבעה מבעיות בבית החזה, אלא במערכת השתן. משעות הבוקר לא הצליח להטיל את מימיו, וכשעלה למטוס כבר סבל מעצירת שתן, שהלכה והחמירה תוך כדי הטיסה. "האם נטלת את התרופות הקבועות שלך?" שאלתי אותו, בעודי חושב לעצמי שנהפכתי למעין אורולוג מוטס. תשובתו היתה חיובית.

כשהדיילת דיווחה שהקפטן מבקש עדכון, חשתי כי לא רק בריאותו של הנוסע החולה נתונה בידי, אלא גורל הטיסה כולה. "הודיעי לקפטן שהעניין בשליטה", אמרתי לדיילת. למעשה, באותו שלב עדיין לא היה לי מושג איך אוכל להקל על מצוקתו של האדון. תחקור רפואי נוסף ועוד בדיקה גופנית העלו רעיון במוחי. שאלתי את הדיילת אם יש במטוס ערכת עזרה ראשונה. כשנעניתי בחיוב הוספתי שאלה: "יש בערכה קטטר לדרכי השתן?" במקום להשיב, התחילה הדיילת לעלעל בספר האביזרים הרפואיים. הצטרפתי לחיפושים, ובעמוד 149 כמדומני, התגלה במלוא הדרו מקור הישועה – קטטר ה"פולי", המשמש צנתר לניקוז דרכי השתן, שאליו צמודה שקית לאיסוף השתן.

"האם אתה יודע להשתמש בו?" שאלה הדיילת, שגילתה מיומנות ואסרטיוויות מרשימות. "צנתר הוא צנתר הוא צנתר", פסקתי, "מובן שאני יודע". נזכרתי בכל הפעמים שבהן מטופלים שעברו צנתור לב במרפאתי סבלו מעצירת שתן מיד בתום הטיפול. באותם מטופלים נאלצנו לצנתר גם את שלפוחית השתן, כדי להקל עליהם.

"יש לכם טלפון לווייני?" שאלתי את הדיילת. קיוויתי שאוכל לקבל גיבוי טלפוני מחברי הטוב דני, אורולוג בכיר, ולקבל ממנו הנחיות נוספות. "יש טלפון כזה בתא הטייס", התבשרתי. הקפטן ביקש עדכון נוסף והערכת משך הטיפול האפשרי, כדי שיוכל להיערך לנחיתה אפשרית באירופה כל עוד לא התחלנו בחציית האוקיינוס האטלנטי.

הדיילים התקבצו סביבי, בהתכנסות שדמתה יותר להתייעצות סביב מיטת החולה ("ביקור גדול", בלשון הרופאים) מאשר לפעילות שגרתית של צוות בטיסה מסחרית רגילה. הסברתי להם שהאדון סובל מעצירת שתן חריפה, וכי ייתכן שניאלץ לבצע צנתור של שלפוחית השתן. הוספתי שמדובר בפעולה פשוטה יחסית, עם סיכויי הצלחה גבוהים. תוכן הדברים הועבר מיידית לקפטן, והבנתי שהלה עוקב בדריכות אחר הדרמה הרפואית המתרחשת בירכתי המטוס.

לעתים קרובות אני נדרש להתמודד עם הטענה שרופא האוחז בצנתר ימהר להשתמש בו. לא אכחיש, ייתכן שלטענה זו יש אחיזה מסוימת במציאות. במקרה הנדון שימוש בצנתר היה המוצא האחרון. אבל לצערי, לא היה לי עם מי להתייעץ. אחרי עוד מעט מחשבה הבליח במוחי רעיון נוסף. חשבתי שאם החולה ישתה כמה כוסות מים, הלחץ הגובר בשלפוחיתו יגרום לשתן לזרום החוצה. אם תיכשל גישה זו, תמיד אוכל לחזור אל הקטטר. תוכנית הפעולה הובהרה לפציינט ולאנשי הצוות, שהגיבו במבט של הקלה.

"המקצוע רודף אחריך", אמרה אשתי כשחזרתי לכורסתי ודיווחתי לה על האירועים. "נקווה לטוב", עניתי בעודי מנסה לחשוב ולתכנן לפרטי פרטים מה יידרש כדי להתגבר על הבעיה, הן מבחינה רפואית והן מבחינה לוגיסטית. למרבה המזל, כעבור חצי שעה קרבה אלי הדיילת וסימנה שהברזים נפתחו. "תודה לאל", פלטתי בעברית ובאנגלית. חשתי הקלה רבה, ויש לשער שכמוני גם החולה המעופף.

כשהיינו מעל האוקיינוס הגיע האדון המבוגר אל מקום מושבי. בפניו הסתמנה הקלה רבה. "אני מודה לך מאוד", הוא אמר ונאנח, "זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי". אחר כך סיפר על מטרת ביקורו בישראל ושטף המלים הבהיר שלא רק בדרכי השתן שלו נפרץ חסם.