חיים לפי הכיס

בארה"ב רמת החיים משפיעה במידה ניכרת על תוחלת החיים. גם בישראל קיים קשר כזה, אבל עדיין יש תקווה ליחס שוויוני יותר לכלל האוכלוסייה

מחקר שפורסם בשבוע שעבר בארצות הברית מעורר דאגה. הממשל הפדרלי, שערך את המחקר בשיתוף עם אנשי אקדמיה, מצא כי תוחלת החיים של אנשים עשירים נבדלת במידה משמעותית מזו של העניים. ממצא נוסף הוא שהפערים בתוחלת החיים התרחבו מאוד בשני העשורים האחרונים. במלים אחרות, האמירה "עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה" אינה סתם קלישאה. לפחות בארה"ב יש לה אחיזה של ממש במציאות.

לפי המחקר, בתחילת שנות ה-80 תוחלת החיים של אנשים אמידים היתה ארוכה בשנתיים-שלוש מזו של הממוקמים בשלבים הנמוכים של הסולם הסוציו-אקונומי. בסוף שנות ה-90 כבר דווח על פער של ארבע שנים וחצי בממוצע וההפרש ממשיך לצמוח. תוחלת החיים של הנשים גבוהה יותר מזאת של הגברים בכל שכבות החברה, אבל גם אצל נשים יש פער בין בעלות אמצעים לחסרות אמצעים. הפערים בין נשים מהמעמד האמיד לגברים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך גדולים במיוחד ועשויים להגיע עד עשר ואף 15 שנים בממוצע, אם מביאים בחשבון את יתרונן של נשים על גברים ואם מוסיפים אליו את הבדלים בין לבנים לאפרו-אמריקאים.

לפערים ההולכים וגדלים בין המגזרים השונים בחברה האמריקאית הוצעו כמה הסברים, ובראשם ההסבר הכלכלי. היכולת למנוע מחלות לב וכלי דם, סרטן ובעיות רפואיות חמורות אחרות, לאבחן מחלות אלה ולטפל בהן תלויה באמצעים טכנולוגים מתקדמים, בתרופות ובהרגלי חיים. לבעלי אמצעים יש יתרון הן בנוגע למודעות לחשיבות הגילוי המוקדם של מחלות והן בנגישות לאמצעים רפואיים. מחלות לב וסרטן הם גורמי התמותה והתחלואה הראשיים בעולם המערבי. מלבד זה, בארה"ב ל-16% מהאוכלוסייה אין ביטוח בריאות ולפיכך אנשים רבים עשויים לסבול מחוסר נגישות לשירותים רפואיים בסיסיים.

הסברים אחרים נוגעים לשכיחות של גורמי מוות מגוונים בשכבות חברתיות שונות. עישון, למשל, נפוץ יותר בשכבות החלשות. גם תאונות ואלימות נפוצות יותר בשכונות עניות, שחלקן אף נחשבות בלתי בטוחות למגורים. מחלות העלולות לגרום מוות בגיל צעיר יחסית, כמו אסתמה ואיידס, שכיחות יותר באוכלוסיות עניות.

טיפולים פרטיים

גם בישראל יש פערים בין שירותי הבריאות הניתנים לבעלי אמצעים לשירותים שאותם מקבלים חסרי האמצעים. ממש באותו שבוע שבו התפרסם המחקר האמריקאי שודרה בערוץ 10 תוכניתה של אושרת קוטלר "עשירים חיים יותר". בקטע מצמרר בתוכנית עקבה המצלמה אחרי בתה של חולת סרטן, ששוטטה ברחוב בניסיון נואש לאסוף כסף כדי לממן לאמה טיפול רפואי יקר בחו"ל, שלכאורה היה עשוי להציל את חייה.

התוכנית ניסתה לבדוק האם חולי סרטן בישראל, הזקוקים לתרופות שעשויות להציל את חייהם או לפחות להאריך אותם, נמדדים על פי מעמדם הכלכלי. לפי גישה זו, מצבם הכלכלי של החולים ויכולתם לממש ביטוחי בריאות פרטיים או לממן מכיסם טיפולים יקרים מאוד, הם שקובעים את סיכוייהם להתגבר על מחלה קשה.

באופן אישי ומקצועי אינני מקבל תזה זו כפשוטה, מכיוון שלא כל התרופות שהחולה ובני משפחתו תולים בהן תקוות אכן מסוגלות להציל חיים. לעתים קרובות, הציפיות של חולים שלקו במחלה סופנית אינן תואמות את המציאות המרה. עם זאת, הנתונים עשויים להראות שגם בישראל פערים כלכליים משפיעים במידה רבה על תוחלת החיים.

במחקר שערכה לפני כעשר שנים קבוצת חוקרים מהמחלקה לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים בקרב עשרות אלפי גברים ישראלים, התברר כי יש קשר בין שיעורי התמותה באוכלוסייה זו לבין המצב הסוציו-אקונומי של הנבדקים, מוצאם האתני ודרגת ההשכלה שלהם. מכיוון שאין נתונים, אפשר רק לשער שבהקשר זה המצב בעשור האחרון רק החמיר.

עם זאת, ראוי לזכור שקיימים הבדלים מהותיים בין מערכת הבריאות בישראל לאחותה האמריקאית. ההבדל העיקרי קשור בעובדה שבישראל, בניגוד לארה"ב, קיים זה למעלה מעשור חוק בריאות ממלכתי המקנה שוויון בזכאות לסל שירותי בריאות לכלל האוכלוסייה. בארה"ב לחלק נכבד מהאוכלוסייה אין כלל ביטוח בריאות ומתרפאים רבים שם אינם מסוגלים לממן את העלות הגבוהה של התרופות.

למרות היתרון העצום של ישראל על ארה"ב בעניין זה, נאיווי לחשוב שהמודעות לבריאות ורמת השירותים הרפואיים בישראל מנותקות לחלוטין מהמצב הסוציו-אקונומי של המטופלים. גם בישראל יש אוכלוסייה חלשה ונזקקת, שבה תחלואה רבה יחסית ושנגישותה לאמצעי טיפול רפואי עשויה להיות מוגבלת הן מבחינה פיסית והן מבחינה כלכלית.

סביבת מגורים

האם ייתכן, אפוא, שגם בישראל, כמו בארה"ב, עשוי להתגלות מתאם כה משמעותי בין המצב הסוציו-אקונומי לתוחלת החיים שלו? שאלה חשובה יותר היא מה אפשר לעשות כדי להימנע מלהגיע למצב שבו אפשר לקנות חיים בכסף.

מחיריהם של שירותי הרפואה המודרנית עולים בהתמדה ומגיעים לרמות גבוהות מאוד. מצב זה עלול להגביר את הפערים באיכות האבחון והטיפול הרפואי הניתנים למגזרים שונים באוכלוסייה. סל הבריאות לא תמיד מסוגל לתת מענה לכל הצרכים הרפואיים. סימן לתופעה זו הוא שמרבית האוכלוסייה בישראל מצוידת בביטוח בריאות משלים או פרטי. סימן נוסף הוא התסכול הרב שחווים חולים רבים הנזקקים לאמצעי טיפול חדישים וחיוניים, שאינם נכללים בסל שירותי הבריאות. אין זה מן הנמנע שגם בישראל המודעות לרפואה מונעת והנגישות לשירותי בריאות איכותיים עשויות להיות מושפעות מהמצב הסוציו-אקונומי של האזרח וגם ממשתנים כמו סביבת המגורים ומיקומה.

לאיכות הטיפול הרפואי ולהקפדה על אורח חיים הנחשב בריא עשויה להיות השפעה מכרעת על מדדי תחלואה ותמותה במגזרי אוכלוסייה שונים. מחקר אמריקאי נוסף שפורסם לאחרונה עקב אחר חולים קשישים שעברו התקף לב. התברר כי בשנים שבין 1995 ל-2004 חלה ירידה משמעותית בתמותה ככל שחלף זמן מהתקף הלב. השיפור בהישרדות, כשלושה אחוזים לכל שנת מעקב, יוחס לשיפור באיכות הטיפול התרופתי ולשכלול המעקב הקרדיולוגי אחר החולים שעברו התקף לב.

מהמחקר אפשר להסיק כי ראוי שטיפול רפואי מיטבי יהיה נחלת הכלל. לכן יש לפעול במרץ למען שוויון בטיפול ובמעקב הרפואי הניתנים למגזרים שונים באוכלוסייה. יש לחזק את ההשקעה בשירותי בריאות בקהילה דווקא בקרב חלשים ולוודא שזמינות השירות הרפואי ואיכותו אינן מושפעות ממצבו הכלכלי של הנזקק לטיפול. הרצון להידמות לארה"ב מתאים אולי לתחומים אחרים, אבל בהקשר של השפעת המצב הסוציו-אקונומי של האזרח על בריאותו עדיף לחפש מקורות השראה אחרים.