הרופא שלא ישן

* איך משפיעה העבודה בלילות על בריאות הרופאים? ובכמה ירדו שיעורי התמותה מהתקפי לב בישראל מאז שנת 2000? שתי בשורות מטרידות לשנה החדשה

ידיעה מעוררת חשש שפורסמה לאחרונה, בישרה כי אנשים שעובדים במשמרות לילה חשופים בשכיחות יתר למחלות קטלניות, כולל סוגים שונים של סרטן ומחלות לב וכלי דם. כרופא ותיק יחסית, שמאחוריו אינספור משמרות לילה, נזכרתי בקריירה האישית שלי ושל חברי למקצוע, ושאלתי את עצמי כמה שאלות נוקבות על משמעות ממצאים אלה בנוגע לעוסקים במקצוע הרפואה.

ערנות בשעות הלילה אינה זרה לי. בגיל ההתבגרות הרביתי לבלות בלילות בנסיבות חברתיות, בתקופת השירות הצבאי עשיתי לילות כימים ובבית הספר לרפואה בירושלים למדתי בימים, ומשך לילות רבים עבדתי. כמו רוב חברי לכיתה, עבדתי במעבדה בבית החולים שערי צדק, הייתי אח בחדר המיון של הדסה הר הצופים, וכולנו סיימנו בהצלחה את חוק לימודינו.

גם אם במבט לאחור קשה להבין איך שילבנו בין השניים, התוצאות מדברות בעד עצמן. משמרות לילה היו חלק מחיי בשבע שנות הלימודים, כולל הסטאז', ואחר כך בשבע שנות ההתמחות ברפואה פנימית, בקרדיולוגיה ובצנתורי לב. הן הפכו לשגרת חיים במחלקות, בחדרי המיון, ביחידות לטיפול נמרץ ובאמבולנסים.

לפעמים חזרתי הביתה אחרי 30 שעות עבודה רצופות, אם לא יותר. נלחמתי עם עצמי כדי להמשיך לתפקד, ובעיקר לא להירדם. איבדתי את הסבלנות, את מצב הרוח ואת יכולת הריכוז. דרך החיים הזאת נהפכה לשגרה. לא הכרתי דרך אחרת ולא הרגשתי חריג.

את המחיר האמיתי שילמה משפחתי. בראשית הקריירה שלי הרגשתי שאפשר לעבוד ברצף, בלי מגבלה. היום אני יודע שמדובר באשליה בלבד, שעלולה לגבות מחיר גופני ורגשי בשלב מאוחר יותר. גם לאחר שסיימתי את תקופת ההשתלמות בקרדיולוגיה ובצנתורים, לא ידעתי מרגוע. סיימתי את ההתמחות בדיוק בתחילתו של עידן הצנתורים הדחופים בעת התקפי לב חריפים, ואני ועמיתי מצאנו את עצמנו רצים למעבדת הצנתורים באישון לילה, כדי לטפל בחולים במצב קשה. מתברר שלעורקי הלב יש נטייה אנוכית להיסתם דווקא בשעות הכי פחות נוחות.

כמעט בלי ששמתי לב נוצר רצף של כ-25 שנה, שבהן הייתי בתורנויות לילה כמעט בלתי פוסקות. עם השנים גברו הקשיים הפיסיים הכרוכים בעבודה בלילות. מספר הלילות שבהם אני נאלץ לעבוד פחת, אבל העבודה הלילית לא נעלמה מחיי. גם עכשיו אני נקרא לפעמים באישון לילה כדי לטפל במקרים מורכבים וקשים.

בימינו רופאים מתמחים משתחררים לביתם לאחר תורנות לילה, דבר שלא היה קיים בתקופתי. זו הקלה משמעותית למתמחים הצעירים, אבל המחלקות בבתי החולים נאלצות להתמודד עם מחסור במתמחים במשך היום. עם זאת, את הנעשה אין להשיב. אפשר רק להפיק לקחים ולנסות לשפר את איכות החיים – לא רק של החולים, אלא גם שלנו, אנשי הצוות הרפואי. יש לקוות שבשנה הבאה עלינו לטובה יזכו כל ציפורי הלילה במעט יותר שינה ובריאות.

אין מקום לשאננות

בשבוע שעבר ציינו בישראל ובעולם את יום בריאות הלב. באותו יום פורסם שבישראל חלה בעשור האחרון ירידה דרמטית בתמותה מהתקפי לב. בכל שנה מתאשפזים בישראל כ-20 אלף איש בגלל התקפי לב וסיבוכים של התקפי לב. לפי סקר שנערך במחלקות הקרדיולוגיות וביחידות לטיפול נמרץ לב, כיום התמותה בחלוף חודש מההתקף היא כ-4%, לעומת 10.4% ב-2000. כלומר, בפחות מעשר שנים ירדו שיעורי התמותה בכ-60%.

המספר הכולל של התקפי הלב בארץ לא ירד, ולכן יש צורך להמשיך ולשים דגש על מניעת מחלות לב. אמצעי המניעה כוללים הימנעות מוחלטת מעישון, תזונה דלת סוכר ושומן מהחי ופעילות גופנית אירובית סדירה. יש חשיבות רבה מאוד גם להעלאת המודעות למחלות לב, לשמירה על רמה תקינה של שומנים בדם, לטיפול ביתר לחץ דם ובסוכרת ולהתאמת טיפול מונע לאוכלוסיות בסיכון יתר להתפתחות מחלות לב.

הנתונים מעודדים, אבל אין מקום לפתח שאננות. כשליש מהחולים החווים אוטם של שריר הלב כלל אינם מגיעים לבתי החולים ומתים מוות פתאומי עוד לפני שהגיע אליהם סיוע רפואי. גם בקרב הפונים לטיפול יש כאלה שמגיעים באיחור רב, בשלב שבו היכולת לסייע להם ולשמר את רמת התפקוד של לבם פוחתת משמעותית.

חלק מהחולים שסבלו מהתקף לב ושרדו, מפסיקים עם הזמן ליטול תרופות חיוניות, ששומרות על לבם ומונעות התקף לב נוסף. הסיבות להפסקת השימוש בתרופות מגוונות וכוללות יציאה ממסגרת מעקב, חוסר מודעות לחשיבות הטיפול וקושי לממן את התרופות.

בהתקף לב חוזר שיעורי התמותה גבוהים משמעותית מאשר בהתקף הראשון, ולפיכך יש חשיבות מכרעת למניעת התקף לב נוסף. למרות נתונים אלה, פחות ממחצית מהחולים שחוו התקף לב מממשים את זכאותם להצטרף לתוכניות שיקום לב פעיל המוצעות להם בבתי החולים ובמרפאות הקהילה. פעילות שיקומית זו חשובה מאוד לבניית הכושר הגופני, לשינוי הרגלי החיים ולשיפור סבולת לב-ריאה לאורך זמן. פעילות זו גם יעילה במניעת אירועי לב חוזרים ובשיפור באיכות החיים של מטופלי הלב.

הצלת חייהם של אלפי ישראלים מדי שנה מתאפשרת בזכות ההתקדמות שחלה בטיפול, אבל אסור לפתח אדישות. יש להיות רגישים לגוף, ובעיקר ללב, ולהבחין בסימנים חריגים. גם מי שניצל מהתקף לב פעם אחת, צריך לטפל בעצמו.