איזה מסתם מתקינים בניתוח, ואיך בוחרים במסתם המתאים?
קיימים מספר סוגי מסתם אותם ניתן להשתיל בניתוח החלפת המסתם האאורטלי, ואלו העיקריים שבהם:
- מסתם תותב מכני – שאינו מתקלקל עם הזמן, אך מצריך תחזוקה על ידי נוגדי קרישה ("מדללי דם") – עם אי הנוחות הנובעת מניטור תכוף של רמת הקרישה, סיכון של קרישים על המסתם (במקרה של מינון נמוך מדי של נוגדי הקרישה), ודימומים (בעיקר במקרי מינון גבוה מדי של נוגדי הקרישה או לאחר חבלה).
- מסתם תותב ביולוגי (על פי רוב מחזיר או פרה) – החשוף לבלאי עם השנים, בעיקר אם מושתל בגיל צעיר, אך אינו מצריך כשלעצמו טיפול בנוגדי קרישה.
- מסתם אדם (הומוגרפט) – אשר ההתוויות להתקנתו מצומצמות ביותר כיום. בדומה למסתם תותב ביולוגי הוא חשוף לבלאי עם השנים, בעיקר אם מושתל בגיל צעיר, אך אינו מצריך כשלעצמו טיפול בנוגדי קרישה.
- ניתוח על שם Ross, בו מסתם אחר של החולה עצמו (המסתם הריאתי) מועתק ממקומו ומחליף את המסתם האאורטלי החולה, כאשר במקום המסתם הריאתי מותקן מסתם אחר (מבעל חיים או מאדם). יש התווייה לניתוח זה בילדים, שכן המסתם שהועבר מעמדה לעמדה גדל עם הילד. כמו כן לאחר ניתוח זה אין צורך בנוגדי קרישה, מה שהופך את הניתוח לאטרקטיבי בעיקר בגיל הפוריות. בגיל המבוגר לא מקובל להציע היום ניתוח זה, שהוא מורכב מניתוח עם התקנת מסתם "מהמדף", ומבוצע בו ניתוח 2 מסתמים כדי לטפל במסתם חולה אחד.
בחירת סוג המסתם היא סוגייה מורכבת, ומושפעת מגורמים רבים. הכף נוטה למסתם מכני בנסיבות הבאות: החולה נוטל ממילא נוגדי קרישה מסיבות שונות; צפוייה היענות טובה לנוגדי קרישה; גיל החולה ותוחלת חייו הצפויה הם כאלה שאם יקבל מסתם ביולוגי הוא עלול להזדקק לניתוח חוזר בסבירות גבוהה; לעומת זאת, הכף נוטה למסתם ביולוגי כאשר החולה אינו זקוק לנוגדי קרישה מסיבה אחרת; החולה מבוגר או שמחלות אחרות עלולות לקצר את חייו מבלי שיזדקק להחלפה חוזרת של המסתם; החולה לא יכול ליטול נוגדי קרישה מסיבות שונות (נטייה לדימומים, חוסר היענות ידוע או עתידי, חוסר רצון ליטול תכשירים אלה וכו').