מה הטיפול במסתם הדו צניפי?

החלטה טיפולית תלויה בהתייצגות התלונות של החולה. התייצגות חדה מחייבת טיפול מיידי בעוד שהתייצגות כרונית שמאפשרת לתכנן הטיפול לא באופן מיידי.

הופעה חדה של גודש ריאתי מחייבת טיפול דחוף הן תרופתי (תרופות משתנות ומרחיבות כלי דם) והן בתמיכה נשימתית שיכולה להגיע עד כדי הנשמה מלאה.

לחולה ללא תלונות ישנם שיקולים נוספים בהם כן נמליץ על ניתוח. הדמיה באקו לב של ירידה בתיפקוד חדר שמאל או הרחבה ניכרת של החדר השמאלי, לחץ דם ריאתי (מחזור הדם הקטן) מוגבר תומכים בהפניה לניתוח. הופעה של פירפור עליות (קצב לא סדיר של הלב) מהווה הטוויה לניתוח.

במאמר שהתפרסם החודש בעיתון האמריקאי לקרדיולוגיה (1) מדווח צוות חוקרים מדנמרק על תוצאות מחקר גדול בו רצו לבדוק השפעת דלקת חניכיים על תמותה לבבית ותמותה כוללת.

לכולסטרול בגוף שני מקורות. המקור האחד הוא התזונה והשני הוא ייצור בכבד. לציין שכולסטרול חשוב ביותר לגוף לצורך הרבה מערכות כולל מערכות הורמונליות. כך שאין חיים ללא כולסטרול. אך רמות גבוהות של כולסטרול כאמור מקצרות במידה ניכרת תוחלת חיים על ידי שקיעת שומנים בדפנות וסתימת עורקים. ניתן להקטין את כמות השומנים הנצרכת על ידי כך שמרחיקים מזונות עשירים בשומן או בכולסטרול. מאכלי בשר שומניים, ביצים וכן תכשירים שומניים כגון מרגרינה (שומן מוקשה) ובעיקר שומן הבא מהחי.

בחולי לב חשיבות מוגברת ביותר לפעילות גופנית. פעילות גופנית מורידה רמת LDL, מעלה רמת HDL ועוזרת לרדת במשקל. בנוסף לכך פעילות גופנית עוזרת לאיזון סכרת, לאיזון יתר לחץ דם, מקטינה לחצים נפשיים.

חולי לב רבים חושבים שמאחר וכבר פגעה בהם טרשת עורקים שבאה לידי ביטוי בהתקף לב מאוחר מדי להתחיל בפעילות גופנית. זאת טעות נפוצה ומסוכנת ביותר. במחקר שנערך על 772 חולי לב, נמצא שפעילות גופנית בינונית בהשוואה לחוסר פעילות גופנית מקטינה את התמותה הכללית ואת התמותה הלבבית בשיעור של כ- 70% תוך חמש שנים.

השמנה הינה גורם סיכון נכבד למחלות רבות. הסיכון העיקרי הוא בהשמנה המרוכזת בבטן. השמנה מגבירה את הסיכון לסכרת, ליתר לחץ דם, למחלות לב, לתמותה כללית ותמותה ממחלות לב וכן לאירועים מוחיים.

טרשת עורקים היא שקיעה של שומנים וחומרים נוספים בדפנות העורקים. טרשת זו יכולה לפגוע בעורקים שונים בגוף בכלי הדם, בעורקי הרגליים, המוח, הכליות והלב. נתרכז בשקיעת שומנים והתפתחות טרשת עורקים בעורקי הלב המספקים דם מחומצן לשריר הלב. לעורק הכלילי המספק דם מחומצן ללב יש 3 שכבות עקריות. השכבה החיצונית (תמונה מס' 4), של העורק מורכבת מרקמת חיבור. השכבה האמצעית שהיא העבה ביותר מכילה שריר והשכבה הפנימית היא שכבה דקה של תאים שנקראים תאי אנדותל אשר מרפדים את החלק הפנימי של העורק. שכבה זו היא זו שנמצאת במגע עם הדם הזורם בעורקים הכליליים. חומרי המזון והחמצן המועברים בזרם הדם חודרים דרך שכבת תאי האנדותל הבריאה ומספקים את הצרכים של שריר הלב.

את גורמי הסיכון להתפתחות טרשת עורקי הלב מחלקים לשני סוגים, כאלה הניתנים לשינוי וכאלה שאינם ניתנים לשינוי.

המרכיבים העיקריים בשומני הדם הם הכולסטרול והטריגליצרידים. הכולסטרול קיים בשתי צורות עיקריות, הכולסטרול הרע ה- LDL והכולסטרול הטוב HDL. הכולסטרול הרע ה- LDL שוקע בדפנות העורקים וגורם להתפתחות טרשת עורקים. החלקיק הטוב ה- HDL עוזר בסילוק עודפי הכולסטרול מהגוף ועל כן הוא בעל השפעה מגנה על עורקי הלב. הטריגליצרידים גם הם סוג של שומן שנספג מהמזון או מיוצר בכבד. רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם מהווים גורם סיכון גם כן להתפתחות טרשת העורקים ובעיקר הסיכון מוגבר בחולים עם רמת גבוהה של LDL וטריגליצרידים.