מסלק הקרישים
מנהל המערך הקרדיולוגי ומכון הצנתורים-מרכז רפואי רבין, בתי החולים בילינסון והשרון-פתח תקוה. יו׳ר החוג לקרדיולוגיה התערבותית באיגוד הקרדיולוגי
החדרה של צנתר דקיק, שבאמצעותו שואבים קריש דם החוסם עורק וגורם להתקף לב, משפרת במידה ניכרת את סיכוייהם של החולים לשרוד ומפחיתה את הסיכונים הנשקפים להם
שאיבת קרישי דם מעורק כלילי שנסתם – תופעה המוכרת כאוטם שריר הלב או כהתקף לב – בשעת האוטם עצמו, עשויה להביא לשיפור משמעותי בתוצאות הטיפול ולהעלות במידה ניכרת את שיעורי ההישרדות של החולים. נתונים על כך הובאו במחקר שפורסם לאחרונה בספרות המקצועית.
התקף לב הוא מחלה חריפה, הנגרמת כתוצאה מחסימה של עורק כלילי (עורק המספק דם לשריר הלב) על ידי קריש דם הנוצר על פני רובד טרשתי עשיר בכולסטרול שמתפתח בדופן העורק. בעקבות חסימת העורק מופסקת זרימת הדם ונגרם נזק נמקי לשריר הלב. במצב זה החולה עלול לחוש כאבים בחזה או ברום הבטן, המלווים לפעמים בהזעה או בקוצר נשימה. עם זאת, מכלול הסימנים המעידים כי אדם לקה בהתקף לב מגוון יותר והוא עלול להקשות על האבחנה.
אצל אדם הלוקה בהתקף לב עלולות להתפתח הפרעות בקצב הלב, עד כדי מה שמכונה דום לב. הוא גם עלול לסבול בסיבוכים ומכשלים קשים בתפקוד הלב, שעלולים לסכן את חייו. לכן מומלץ להביא אדם שלקה בהתקף לב לבית החולים בהקדם האפשרי, ועדיף בניידת טיפול נמרץ.
בבית החולים, לאחר שהחולה עובר מיון ראשוני, נהוג לבצע צנתור לב מציל חיים. בפעולה זו מוחדר לכלי הדם החסום בלון המרחיב אותו ואחר כך מושתל בו תומך עורקים (סטנט), שפותח את כלי הדם החסום. אם תומך העורקים מושתל בכלי הדם שעות מעטות לאחר שהחל ההתקף, הוא מבטיח את שחזור זרימת הדם בעורק והפחתה משמעותית של הנזק הנגרם ללב. ככל שהטיפול ניתן לחולה בשלב מוקדם יותר, היכולת לסייע לו משמעותית יותר. לכן יש חשיבות קריטית למשך הזמן שעובר מהרגע שהחולה מתלונן ועד לפנייה לקבלת עזרה רפואית. אם אי אפשר לפתוח את העורק באמצעות צנתר, ייתכן שהחולה יופנה לניתוח מעקפים הכרוך בפתיחת בית החזה ובהרדמה מלאה.
במקרים רבים רופא המבצע צנתור דחוף של חולה שלקה בהתקף לב נאלץ להתמודד עם העובדה שהעורק שגרם להתקף חסום על ידי קריש דם פריך. קריש הדם מורכב מכדוריות דם קטנטנות, הקרויות טסיות. בין הטסיות מחברת פקעת של סיבים, העשויים מחומר דביק בשם פיברין. פתיחת העורק כרוכה בפירוק הקריש ובנדידה של חלקיקים מתוכו לתוך כלי דם קטנים המצויים בשריר הלב. חלקיקים אלה עלולים לחסום את מעבר הדם לשריר הלב עצמו. כך ייתכן שהעורק נפתח, אבל מעבר הדם לשריר הלב מוגבל בגלל חסימה חלקית או מלאה של כלי דם קטנים המסתעפים מהעורק.
לחץ שלילי
כדי למנוע תופעה זו פותחו בשנים האחרונות צנתרים המאפשרים לשאוב את קריש הדם מהעורק לפני שמרחיבים אותו באמצעות בלון ותומך עורקים. שאיבה של קרישי דם מהעורק מצויה בשימוש נרחב למדי זה שנים אחדות, אבל עד לאחרונה לא היתה הוכחה מדעית מוצקה לתרומתה של שאיבת קריש הדם לאיכות הצנתור או לשיפור סיכוייו של החולה לשרוד לאחר ההתקף. המחקר שפורסם לאחרונה סיפק את ההוכחה הזאת. במחקר, שנערך בהולנד, נבדקו 1,071 חולים שסבלו מהתקף לב חריף ועברו צנתור לא יאוחר מ-12 שעות לאחר תחילת ההתקף. החולים חולקו לשתי קבוצות באופן אקראי. הקבוצה הראשונה טופלה בשיטה המקובלת – פתיחת העורק על ידי בלון והשתלת תומך עורקים. בקבוצה השנייה בוצעה שאיבה של קריש הדם מהעורק ורק אחר כך הוא הורחב באמצעות בלון ותומך.
קריש הדם נשאב מהעורק באמצעות צנתר דקיק המחורר בקצהו. אל הקצה השני של הצנתר מחברים מזרק, שבאמצעותו יוצרים לחץ שלילי בצנתר (ואקום) וכך שואבים את הקריש. החוקרים, בראשותו של ד"ר טון סבילאס מאוניברסיטת כרונינגן, הדגימו בצורה ברורה למדי שתוצאות הצנתור היו טובות יותר, על פי כל פרמטר מדיד, בקבוצת החולים שעברו שאיבה מקדימה של קריש הדם. בקרב 83% מהחולים בקבוצה זו השתפרה זרימת הדם בעורק החסום ובכלי הדם הקטנים המסתעפים ממנו, וכך התאפשרה אספקת דם אופטימלית לשריר הלב שלהם. שיפור דומה היה רק אצל 74% מהחולים שלא עברו שאיבה מקדימה. כן נמצא שיפור רב יותר ברישום הפעילות החשמלית של הלב (אלקטרוקרדיוגרפיה) לאחר הצנתור בקבוצה שעברה שאיבה מקדימה בהשוואה לקבוצה שטופלה בשיטה המסורתית.
הנתון החשוב מכל התקבל לאחר שנה של מעקב. בתום השנה הסתבר שרק 3.6% מהחולים שעברו שאיבה מקדימה של קריש הדם מתו עקב מחלת לב, לעומת 6.7% מהחולים שטופלו בצנתור רגיל. במלים אחרות, שיעור ההישרדות לאחר שנה היה כמעט כפול בקבוצה שעברה שאיבה מקדימה של קריש הדם.
איכות חיים משופרת
המחקר עורר עניין רב בקרב קרדיולוגים, משום שהוא סיפק אישוש לתחושות האינטואיטיוויות של רבים מהם. הטכניקה לשאיבה מקדימה של קריש דם מעורק כלילי חסום כבר מיושמת בבתי החולים בישראל. על פי נתוני הסקר הלאומי האחרון שנערך ביחידות לטיפול נמרץ בישראל בשנת 2006, כ-73% מהחולים הסובלים מאוטם חריף של שריר הלב עוברים צנתור דחוף בעת ההתקף. בישראל, כמו בכל העולם, יש בשנים האחרונות מגמה של ירידה בתמותה של חולים המגיעים לבית החולים במהירות בגלל התקף לב חריף. עם זאת, אם החולים מגיעים באיחור, לאחר שההתקף כבר גרם נזק משמעותי ובלתי הפיך לשריר הלב, היכולת לעזור להם בצנתור ובטיפול תרופתי מוגבלת למדי. חולים כאלה נמצאים בסיכון גבוה לפתח סיבוכים בתפקוד הלב ושיעורי התמותה בקבוצה זו גבוהים. לכן חשוב לשים לב לסימנים להתפתחות התקף לב – תחושה חריגה בחזה או ברום הבטן. אבחון מוקדם וטיפול מהיר עשויים לא רק להציל את חיי החולה, אלא גם להבטיח לו איכות חיים משופרת לאחר ההחלמה.