ממדי הבעיה

החל מתחילת המאה הנוכחית, עולם השפע החל לחשוף את האוכלוסייה המערבית להרגלי תזונה קלוקלים, עישון ואורח חיים תזזיתי. גורמים אלו, תרמו להופעת טרשת העורקים, ובעקבות זאת, כל הרע שנובע מהתקפי לב. לא שלא היו התקפי לב בעבר – אבל לאחרונה הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. לדוגמא, בעוד אנגינה פקטוריס (תעוקת חזה), תוארה על ידי רופאים מאות בשנים, התיאור הראשון של התקף לב פורסם רק בסוף המאה ה – 19. וכיוון שהגנטיקה האנושית לא משתנה בקצב כל כך מהיר, סביר מאוד להניח, שרק השוני בהרגלי החיים בקרב האוכלוסייה הוא הגורם להתפרצות הדרסטית של מחלת הלב הכלילית. עד אמצע המאה הקודמת, לא הייתה תובנה מעמיקה של המנגנון הגורם להתקף לב, לא היו יחידות טיפול נמרץ לב, או יכולת לצנתר ולא היו ותרופות ממיסות קריש – בתקופה זו התמותה מהתקף לב הייתה גבוהה מאוד. רק בעשורים האחרונים החלו להשקיע משאבים גדולים (וראויים) במחקר בתחום זה. ואכן, בד בבד עם השיפור הניכר בטיפול בהתקפי הלב, פחתו מאוד גם שיעורי התמותה ממחלה זו. ודווקא הודות להצלחה הגדולה בשיפור הטיפול בהתקפי לב נוצרה בעיה חדשה – יותר ויותר קשישים מתים פחות מהתקף לב … וזה משאיר אותנו עם אוכלוסיית חולים שניצלה ממות הקשור ישירות להתקף עצמו, אבל עם לב פגום. וכך, עם הרבה יותר חולים הסובלים מאי-ספיקת הלב משנית להתקף לב שפגע בשריר הלב.

על מנת לסבר את האוזן, בארצות הברית יש כחמישה מיליון חולים הסובלים מאי-ספיקת הלב, ועוד כחצי מיליון מיקרים חדשים מאובחנים כל שנה. אי-ספיקת הלב מהווה את סיבת האשפוז השכיחה ביותר בקרב חולים מעל גיל 65, התמותה ממחלה זו נעה בין רבע לחצי מיליון חולים בשנה, ועלות הטיפול בחולים אלו (לפי הגדרות שונות), מגיעה לכדי 10-38 מיליארד (!) דולר לשנה (כ – 5% מכלל עלות שירותי הרפואה בארה"ב). מרשים !