הטיפול שאחרי הצנתור

לאחר ביצוע צנתור, בחולים בהם נמצאה טרשת העורקים הטיפול המונע הינו חשוב ביותר גם במידה וההליך לא כלל שימוש בבלון, סטנט או ניתוח מעקפים. על פי הערכות ברוב המכריע של הצנתורים החוזרים לאחר 3 חודשים, הסיבה המרכזית לכך הינה יצירת חסימה חדשה בעורקים כתוצאה מהמשך התהליך הטרשתי בעורקים הכלילים.

טרשת עורקים ( Atherothrombosis ) הינה תהליך ממושך שבמהלכו מצטבר רובד טרשתי (פלאק) בעורקים כתוצאה מרמות גבוהות של שומנים בדם, עישון, סכרת, יתר לחץ דם בנוכחות נטיה גנטית. טיפול בגורמי הסיכון הנ"ל על ידי תרופות ושינוי אורחות חיים קריטי על מנת למנוע המשך היווצרות של חסימות והצרויות בעורקי הלב, תעוקה חוזרת והתקפי לב.

בחולי לב ישנה חובה לשמור באדיקות על אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית סדירה, תזונה נכונה והפסקה מוחלטת של עישון. רק שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי מונע יכולים למזער את הסיכון להתקדמות מחלת טרשת העורקים. בנוסף יש להמשיך בביקורת הקרדיולוג המטפל לשם קבלת הנחיות לטיפול התרופתי המתאים בגורמי הסיכון, קבלת הנחיות לשינוי אורח חיים ואיתור בעיות העלולות להתעורר. דוגמא למורכבות הטיפול בחולים שעברו צינתור: מרבית הצנתורים הטיפוליים כרוכים בהשתלת סטנט ובכ-25% מהשתלות הסטנטים מתגלה היצרות נוספת לאחר 3 חודשים. אמנם סטנטים מצופי תרופה צמצמו את שכיחות ההיצרות הנוספת, אך קיימת בהם סכנה להתקפי לב חריפים בשל קרישי דם שעלולים להיווצר באזור הסטנט אף שנים לאחר הסטנט. במקרים אלו חשוב להמשיך בטיפול באספירין ובנוסף יש ליטול משך שנה שלמה את התרופה פלויקס (מצויה בסל הבריאות). מאידך, שימוש באספירין ופלביקס עלול לגרום לדימומים במידה והחולה נזקק לפעולה רפואית התערבותית אחרת (לדוגמא ניתוח כלשהו).