הטיסה נדחתה בששה חודשים

ההחלמה מצנתור או מניתוח לב יכולה להימשך כמה חודשים, אבל יש גם חולים שחוזרים לתפקוד מלא בתוך שבועות מעטים. מדיניות אחידה של חברות הביטוח מונעת מכל החולים לטוס לחו"ל למשך חצי שנה

רוב המטופלים הנזקקים לשירותיה של המרפאה הקרדיולוגית מגיבים בחוסר התלהבות בולט, כשמוצע להם לעבור פעולות רפואיות סמוך לפסח או לראש השנה. אם הטיפול או הבדיקה אינם דחופים, קל להגיע להסכמה בין הרופא למטופל ולדחות את הפעולה הרפואית עד "אחרי החגים". לעתים קרובות, מתברר כי הדחייה נובעת מרצונו של המטופל לצאת לחו"ל ומחשש כי התערבות רפואית בלבו לא תאפשר לו לעשות זאת במשך זמן רב.

לחששות אלה יש יסוד רפואי מוצק: זמן ההחלמה לאחר טיפול בלב עשוי להיות ארוך, אבל קשה מאוד לצפות מראש עד כמה. ברוב המקרים, הרצון להימנע מטיפול לפני נסיעה לחו"ל נשען גם על יסוד ביטוחי מוצק לא פחות. חברות הביטוח נמנעות בדרך

כלל מלספק כיסוי לטיפולי לב, לחולים שעברו צנתור לב או ניתוח לב פתוח בחצי השנה האחרונה. אין ספק שאירוע לב בחו"ל או בטיסה עצמה הוא חוויה מפוקפקת למדי. העדר ביטוח בריאות המכסה טיפולי לב עלול להכניס את החולה למצוקה נוספת, שמן הראוי להימנע ממנה במידת האפשר.

עם זאת, בדיקה מושכלת וקפדנית של מדיניות הביטוח הרפואי, מגלה שההגבלה הגורפת על טיסה בששת החודשים הראשונים שלאחר פעולה קרדיולוגית, כמו צנתור או ניתוח לב, מוגזמת במקרים רבים. היא אינה מותאמת לסיכון הממשי לפתח אירוע לב בתקופה הנדונה. התמיהה גוברת כאשר מסתבר שההגבלה על טיסות לחו"ל חלה גם על נבדקים שעברו צנתור אבחוני שתוצאותיו היו תקינות לחלוטין, בלי שנדרשה כל התערבות כירורגית בלבם.

ההגבלה מסתמכת על ההסתברות להתפתחות סיבוכים בחודשים הראשונים שלאחר פעולה רפואית בלב. היא גם מושפעת מההנחיות של חברות התעופה בעולם, הדורשות מאנשי צוות אוויר להימנע מעיסוק פעיל בתעופה בששת החודשים הראשונים שלאחר אירוע לב או התערבות טיפולית בעורקי הלב, עד להחלמה מלאה.

מועדים לסיבוכים

כדי להעריך את רמת הסיכון שבה נמצאים החולים, יש לבחון מה ההסתברות שמטופל שעבר בהצלחה צנתור או ניתוח לב יפתח סיבוך קרדיולוגי בשנה הראשונה שלאחר מכן. על סמך נתונים שפורסמו לאחרונה, הסיכון למוות או להתקף לב בשנה הראשונה שלאחר צנתור לב הוא כ-3%-5%. ההסתברות שהחולה יזדקק לצנתור טיפולי חוזר נעה בין 5% ל-15%. ההבדלים ברמת הסיכון קשורים להבדלים בין חולים – המחלות שמהן הם סובלים, מצב עורקיהם וסוג הסטנט (תומך העורקים) שהושתל בלבם, אם הושתל.

הסיכון שמטופל שעבר צנתור יזדקק לניתוח מעקפים בשנה הראשונה שלאחר מכן, עשוי להגיע ל-3%-5%. בקרב חולים שעברו ניתוח מעקפים, הסיכון לתמותה או להתקף לב בשנה הראשונה שלאחר מכן מוערך ב-3%-5%. הסיכוי שהחולה יזדקק לצנתור או לניתוח נוסף בתקופה הנדונה מוערך באחוזים בודדים נוספים. לאחר ניתוח יש גם סיכון להתפתחות הפרעות בקצב הלב וזיהומים בחתכי הניתוח. כשני שלישים מהאירועים האלה עלולים להתרחש בששת החודשים הראשונים שלאחר הטיפול בלב. שליש האירועים הנותרים יהיו בחצי השנה שלאחר מכן.

באוכלוסיות המועדות יותר לפתח את הסיבוכים האלה, נכללים בעיקר קשישים, מטופלים לאחר התקפי לב קשים, מתרפאים הסובלים מתפקוד ירוד של הלב, מטופלים עם סוכרת קשה או אי ספיקת כליות ואלו שחוו בעבר שבץ מוחי. משך ההחלמה של כל אלה ארוך יחסית ובמקרים רבים הם זקוקים לאשפוזים חוזרים עד לשובם לתפקוד מלא או חלקי.

ככלל, משך ההחלמה לאחר צנתור קצר בהרבה מאשר לאחר ניתוח. לכן נשאלת השאלה כמה זמן צריך החולה להמתין ליציאה לחו"ל לאחר כל אחת מהפעולות הללו, בהנחה שמצבו הרפואי לאחר ההתערבות בלבו יציב ומשביע רצון.

כאמור, לפי ההנחיות המסורתיות, משך ההמתנה הנדרש מטיפול בלב ועד לנסיעה הוא כחצי שנה. המגבלות שקבעו חברות הביטוח נסמכות על ההנחיות הללו באופן כמעט גורף. עם זאת, יש מטופלים רבים שמגבלות אלה פוגעות פגיעה משמעותית באיכות חייהם ובמקור הפרנסה שלהם, בעוד מבחינה רפואית אפשר היה לאשר להם לטוס לחו"ל לאחר תקופה קצרה יותר.

ביטוח לטווח קצר

העוסקים בתיירות מרפא מודעים לכך שמתרפאים המגיעים לישראל ממדינה זרה כדי לעבור צנתור או ניתוח לב יכולים בדרך כלל לשוב לביתם כעבור זמן קצר – שבוע ימים ממועד הצנתור או חודש לאחר הניתוח. במקרים מסוימים אפשר להקדים עוד יותר את מועד שובם לארצם. אם נבדק עבר צנתור אבחוני, שבו לא אותרו ממצאים פתולוגיים משמעותיים בלבו, אין כל מניעה לאפשר לו לטוס ימים מעטים לאחר הטיפול.

מבחינה רפואית, גם אין מניעה שחולה שעבר צנתור לב טיפולי מוצלח ונטול סיבוכים לא יטוס למחוז חפצו כעבור ארבעה עד שישה שבועות ממועד הטיפול. חולים שעברו ניתוח מעקפים או ניתוח להחלפת מסתם בלב ללא סיבוכים, יכולים לשקול אפשרות לטוס לחו"ל שלושה חודשים עד חצי שנה לאחר מועד הניתוח. מומלץ מאוד שמטופלים כאלה יצטיידו בביטוח שכולל כיסוי קרדיולוגי. אלא שחברות הביטוח לרוב אינן מגלות גמישות ומסרבות לבטח את המתרפא שעבר טיפול קרדיולוגי.

אפשר להבין כמובן את השיקול המנחה את חברות הביטוח, שאינן מעוניינות לקבל על עצמן את הסיכון שהחולה יזדקק לטיפול רפואי בחו"ל, שעלותו עשויה להיות גבוהה עשרות מונים מעלות הטיפול בארץ. הטיסה עצמה אינה בגדר סיכון משמעותי לאדם המחלים מטיפול בלבו, אלא אם כן החולה נמנה על הסובלים מאי ספיקת לב המלווה בקוצר נשימה או במחלת ריאות קשה. הסיכון להתפרצות של אירוע לב בטיסה עצמה נמוך מ-1%, אם אינו מבוטל לחלוטין. חברות התעופה מבקשות לקבל מידע על נוסעים הסובלים ממצב רפואי חריג. אם יש ספק בנוגע ליכולתו של אדם לטוס, הן דורשות לקבל אישור מרופא חברת התעופה, כדי להימנע מסיבוכים בטיסה.

האם אפשר למצוא את שביל הזהב בין האפשרות הרפואית לצאת לחו"ל לבין המגבלה הביטוחית? יש הסבורים שבסופו של דבר המתרפא וחברת הביטוח הם שותפי אינטרסים. המתרפא מעוניין לחזור לשגרת חייו מהר ככל האפשר, ומתקשה לקבל את הרעיון שאינו יכול לטוס למחוז חפצו בעודו חש בטוב. חברות הביטוח מעוניינות להגדיל את קהל לקוחותיהן, והן עשויות ליהנות מהנפקת ביטוחי בריאות שיאפשרו גם למתרפאים שעברו טיפול בלבם לטוס לחו"ל, גם בטרם חלפה חצי שנה מהטיפול.

כדי לאפשר לשני הצדדים לממש את האינטרס שלהם, דרוש הידוק של התקשורת בין הקרדיולוג המטפל בחולה לחברת הביטוח. שני הצדדים ישקלו יחד את הסיכונים והסיכויים הכרוכים ברפורמה רפואית-ביטוחית ברוח זו.

בינתיים, ראוי שהחולים יתייעצו עם רופאיהם ויבינו את כל ההשפעות שעשויות להיות לטיפול הלב שהם עומדים לעבור, ובכלל זה את השפעתו על סיכוייהם לטוס לחו"ל בחודשים שאחריו. דיון כזה עשוי למנוע אכזבות ולאפשר למטופלים לדעת מראש איזו איכות חיים צפויה להם בחודשים הראשונים שלאחר הטיפול.