הגדרות שונות של חומרת האנגינה

אנגינה פקטוריס יכולה לבוא לביטוי רק לעיתים רחוקות ובמאמץ גבוה מאוד, או לחליפין לגרום למועקה קשה וממושכת, לעיתים קרובות, בכל מאמץ יומיומי קל ואפילו במנוחה. כמובן שהמשמעויות הפרוגנוסטיות (מה צפוי לחולה בהמשך), שונות מאוד ובהכרח מצריכות גישה טיפולית שונה. על כן יש הכרח לדרג את מידת האנגינה.

קיימות שיטות שונות לתיאור דרגת האנגינה – אתייחס רק לאחת מהן שבעיני היא הנוחה והיעילה ביותר.החברה הקרדיווסקולרית הקנדית (Canadian Cardiovascular Society), קבעה ארבע דרגות חומרה מ 1 – 4 . לפי שיטה זו דרגה 1 היא כאשר האנגינה המופיעה בדרגות מאמץ גבוהות, דרגה 2 – בדרגות מאמץ בינוניות, דרגה 3 – בדרגת מאמץ נמוכה, ודרגה 4 כאשר האנגינה מופיעה גם במנוחה – זהו המצב הקשה ביותר. במקביל לחלוקה זו יש להתייחס גם לזמן. לדוגמא, אנגינה בדרגה 3, אצל קשיש עם מחלת לב ידועה, שאיננה משנה את עוצמתה במשך זמן ממושך, תקרא "אנגינה יציבה" ולרוב לא מצריכה התערבויות מיוחדות, להוציא אולי איזון תרופתי טוב יותר. ומאידך, אנגינה טיפוסית וחדשה משך שבועיים ימים, אצל צעיר בן 54 שמעולם לא סבל ממחלת לב, מהווה אינדיקציה לבעיה חריפה הדורשת התייחסות מיידית.