אנגינה פקטוריס – מה זה ?

זהו הביטוי הקליני של הצרויות בעורקי הלב – מחלה של העורקים – המספקים דם ללב.
המושג "אנגינה פקטוריס" הוא בסך הכל ביטוי לטיני (בעברית "תעוקת חזה") המתאר תחושהסובייקטיבית של החולה המרגיש כאבים בחזה. וזה כל מה שזה אומר.
כאשר הכאב, מופיע כתוצאה מהצרויות בעורקי הלב – אז זו באמת אנגינה פקטוריס. אך לא כל כאב בחזה הוא בהכרח אנגינה פקטוריס! כאשר הספקת הדם לחלק מסוים של הלב יורדת ואינה מספיקה לצרכים האנרגטיים של הלב בדרגת המאמץ בו הוא נמצא – הלב סובל מאיסכמיה (ירידה בכמות הדם/חמצן). האיסכמיה מתורגמת לכאב על ידי העברת גירויים עצביים מורכבים מהלב לכיוון המוח המפרש זאת ככאב.

הלב, כמו כל מנוע הצורך אנרגיה, יכול להימצא במצב של עבודה בדרגת מאמץ נמוכה – במנוחה, או בדרגת מאמץ גבוהה. במנוחה הדרישות האנרגטיות של הלב נמוכות יותר מאשר במאמץ. בכל עת קיים שיווי משקל בין הצורך האנרגטי של הלב לבין הספקת חומר הגלם – הדם/חמצן. כאשר שיווי משקל זה מופר, והלב איננו מקבל מספיק דם (בגלל הצרויות קריטיות בעורקי הלב), הוא מתחיל לסבול מאיסכמיה, שכאמור, מתורגמת בסופו של דבר לכאב. מושג זה נקרא supply and demand (היצע וביקוש).
לדוגמא: הצרות של 70% בחלל אחד העורקים. הצרות כזו איננה מזוהה תמיד כמחלה בזמן מנוחה – כיוון שהדרישה האנרגטית של הלב נמוכה, אך אותה הצרות של 70% עלולה לגרום לאנגינה פקטוריס במאמץ גבוה, כשכמות הדם, שתעבור בעורק המוצר לא תצליח לספק את כמות הדם הדרושה למילוי הדרישה האנרגטית.
ככל שדרגת ההיצרות בעורק כלילי חמורה יותר או ככל שיותר עורקים מעורבים בתהליך הטרשתי, האנגינה עלולה להופיע במאמץ נמוך יותר ולעיתים אף במנוחה. לרוב רק הצרויות משמעותיות מאוד, בסביבות 90% מחלל העורק, גורמת לזרימת דם כה נמוכה עד כי גם במנוחה החולה יחוש כאבים.

להרבה אנשים מבוגרים יש הצרויות בעורקים בגלל רבדים טרשתיים שהתפתחו משך שנים רבות. הצרויות אלו מגבילות את זרימת הדם בעורקי הלב, אך לא פעם, חולים אלו יהיו לחלוטין אסימפטומטיים (ללא כל תלונה). מצב זה אפשרי כיוון שבמהלך השנים, בד בבד עם תהליך היווצרות ההיצרות ההדרגתי של העורק, מעורקים אחרים, מתפתחים ענפים קטנים דרכם מגיע דם לאותו אזור בלב אשר מקבל דם מהעורק המוצר. עורקים אלו מכונים "קולטראלים" (collaterals).

בהתבסס על הקונספט של "היצע וביקוש", קיימות שתי אפשרויות טיפוליות להקלת התסמינים האנגינוטיים:

• לשפר את ההספקה, על ידי הרחבת העורק המוצר באמצעות צנתור/בלון ועל ידי מעקף בניתוח מעקפים.
• להפחית את הצריכה האנרגטית של הלב, כדי שכמות הדם העוברת דרך העורק המוצר תספיק לביקוש.

זאת ניתן להשיג ע"י תרופות המאיטות את הדופק, את עוצמת ההתכווצות ואת המעמסה האנרגטית על הלב. שתי השיטות מפחיתות את מידת האיסכמיה, ואת עוצמת הכאב – ובמקביל איכות חיי החולה משתפרת.

עד כה הכל נראה מכניסטי למדי – הצרות בדרגה כזו או אחרת שגורמת למידה כזו או אחרת של תסמינים. אך אין זה כל כך פשוט.
אנגינה פקטוריס יכולה לתקוף בגלים. לעתים, המחלה מתקדמת במהירות ממצב של אנגינה קלה מאוד במאמץ עד לכדי כאבים חזקים ותכופים במאמץ מינימלי או אפילו במנוחה. ולפעמים המיחושים חולפים מעצמם לתקופות ארוכות, גם ללא התערבות תרופתית. התסמונת האנגינוטית יכולה להופיע בהפרשי זמן לא קצובים, לעיתים שנים של שקט, ובתקופות אחרות אשפוזים תכופים בגלל לחץ בחזה.
רבגוניות זו של התסמונת האנגינוטית טיפוסית מאוד. על מנת להבין מה עומד בבסיס התהליך המורכב הזה, צריך לבחון את התהליכים המתרחשים ברמת התאים המרכיבים את העורק עצמו. שם "למטה אצל התאים" מתרחשים תהליכים מורכבים. מעין מלחמה בין תאים וחומרים "טובים" הממיסים את הקרישים ומרחיבים את העורקים לבין "הרעים" הגורמים להיווצרות קרישים ומכווצים את העורקים.
ננסה להשתמש בזכוכית מגדלת לראות מה קורה בתוך העורק הכלילי.