אי-ספיקת הלב – הסיבות
קרדיולוג ורופא פנימאי. מומחה למחלות מסתמים וגורמי סיכון
אי-ספיקת הלב, משמעו שהלב איננו מספק מספיק דם לצורכי הגוף. אומנם זה נשמע פשטני אך זו ההגדרה הקולעת ביותר והנכונה ביותר למחלה זו. המושג "אי-ספיקת לב" איננו מתאר את הסיבה אלה את התוצאה.
ניתן לחלק את הסיבות לאי-ספיקת הלב לארבע קבוצות גדולות:
- מחלה של העורקים הכליליים
- מחלות ראשוניות של שריר הלב – קרדיומיופטיות
- מחלות הקשורות למסתמי הלב
- מחלות הקשורות למומי לב מולדים
מחלה של העורקים הכליליים
העורקים הכליליים הם "צינורות הדלק" של "המנוע". מחלה של העורקים גורמת בסופו של תהליך להתקף לב, עם פגיעה כזו או אחרת בחלק משריר הלב, שמאבד מיכולתו להתכווץ ולהזרים דם לגוף בצורה אפקטיבית. יתרה מכך, כתוצאה מהפגיעה הראשונית, עם הזמן, משנה הלב, את צורתו ממבנה אליפסי דמוי כדור אקדח למבנה עגול יותר, ובהדרגה, תפקודו ממשיך לרדת, מצב הקרוי remodeling (עיצוב צורה מחדש). בצורתו העגולה יותר פונקצית המשאבה של הלב יעילה הרבה פחות. לעיתים, שנים רבות לאחר התקף לב, אפילו אם זה הוגדר כ"קטן", יתכן שחלק מהחולים יתחילו לסבול מדרגות שונות של אי-ספיקת לב. זאת כתוצאה מתהליך מתמשך של remodeling, בו הלב משנה את צורתו. מבין כל הסיבות לאי-ספיקת הלב מחלת העורקים הכליליים על מגוון ביטוייה ובעיקר התקף לב, היא הסיבה המשמעותית ביותר. כך לפחות הוא המצב בעולם המערבי המתועש. במחקרים אפידמיולוגים על אי-ספיקת הלב, עולה, שאצל כ – 50-70% מהחולים הסיבה לאי-ספיקת הלב נעוצה במחלה של העורקים הכליליים.
מחלות ראשוניות של שריר הלב – קרדיומיופטיות
הכוונה לירידה תפקודית של פונקצית המשאבה ללא מחלה של כלי הדם הכליליים או מסתמי הלב. בספרי הלימוד יש טבלאות עמוסות המשתרעות על עמוד או שנים, כתובות בכתב קטן, המתארות את כל הסיבות האפשריות הגורמות לקרדיומיופטיות. כיוון שהתוצאה הסופית והטיפול זהים לא אפרט גם אני את כל הסיבות. אציין רק את מיעוטן והחשובות שבינהן: יתר לחץ דם ממושך לא מאוזן, מחלות ויראליות הפוגעות בלב, שימוש מוגזם באלכוהול, מחלה המופיעה אצל יולדות בסמוך ללידה, מחלות תורשתיות, תופעת לוואי של שימוש בתרופות מסוימות. וישנם מקרים רבים בהם לא קיימת סיבה מוגדרת, מצב זה מכונה קרדיומיופטיה אידיופטית. במחקרים רבים שנערכו באירופה ובארה"ב, עולה שאצל כ – 30-50% מהחולים הסובלים מאי ספיקת הלב הסיבות הן קרדיומיופטיות שונות, והיתר ממחלת לב הקשורה לעורקים הכליליים והתקפי לב. לפי ניסיוני שלי, ומשיחות שניהלתי עם קרדיולוגים בארץ ובעולם, נראה שבארץ, אחוז החולים הסובלים מאי-ספיקת הלב בגלל קרדיומיופטיות, נמוך יותר מהמתואר בספרות המערבית. לא בדיוק ברור למה. המשותף לכל הקרדיומיופטיות הוא הפגיעה ביכולת התכווצות הלב. והתוצאה הסופית ללא קשר לסיבה, היא אי-ספיקת לב עם ביטוי קליני זהה.
הקרדיומיופטיות גם הן מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
- קרדיומיופטיה מורחבת המאופיינת על ידי לב גדול עם תפקוד סיסטולי (שלב ההתכווצות של הלב) ירוד.
- קרדיומיופטיה הפרטרופית המאופיינת בשריר לב עבה במיוחד עם חלל פנימי קטן והפרעות המודינמיות מורכבות.
- קרדיומיופטיות רסטריקטיביות המאופיינות בשריר לב פגום המתכווץ ומתרחב בצורה לקויה, לרוב בגלל הסננה של שריר הלב עצמו על ידי תאים ספציפיים למחלות מוגדרות.
מחלות הקשורות למסתמי הלב
מסתמים מוצרים או דולפים מעמיסים עודף עבודה ונפח על הלב. מסתם מוצר, יוצר תנגודת גבוהה לזרימת הדם מהלב לעורקים, בעוד מסתם דולף יוצר עודף נפח, כך שחלק מהדם זורם קדימה וחלק אחורנית ללא תכלית. בשני המקרים, בסופו של דבר, הלב "מתעייף" וכושל. עם הזמן וללא תיקון בעיית המסתם, לרוב על ידי ניתוח, תתפתח דרגה כזו או אחרת ל אי ספיקת לב.
מחלות הקשורות למומי לב מולדים
בשלושים השנים האחרונות, הכירורגיה המודרנית התקדמה בצעדי ענק בטיפול במומי לב מולדים. תחילה בהצלחה פחותה אך בהמשך, הודות להפעלת משאבת לב-ריאה בזמן הניתוח (באמצע המאה הקודמת), לתעוזה כירורגית, ולשיפור בטכניקות ההרדמה, אפשרי היום להתערב כמעט בכל מום לב מולד. לרוב, אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד, וחלק לא קטן מהחולים נחשבים "בריאים" לכל דבר. ומאידך, אצל חולים עבורם ההצלחה הניתוחית פחות ממלאה, חלק מהמום ממשיך לגרום להפרעות בזרימת הדם דבר שיגרום לעומס אנרגטי על הלב, ובסופו של דבר, יגרום להופעת אי-ספיקת לב. הביטוי הקליני של אי ספיקת הלב יכול להופיע אפילו שנים רבות לאחר הניתוח. זה לא המצב בכל המומים ולא אצל כל החולים – אך בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לראות יותר ויותר חולים מבוגרים אשר עברו ניתוח (או לא), בגלל מום לב מולד, אשר התקדם והחל פוגע בתפקוד הלב. חולים אלו הולכים ומתרבים, עד כדי כך שבשנים האחרונות הומצאה דיסציפלינה קרדיולוגית חדשה המכונה "מחלות לב מולדות אצל המבוגר". רופאים אלו מתמחים בטיפול ואבחון חולים מבוגרים שסובלים ממומים מולדים. לא אדיין בהרחבה בתחום זה.