מהן הסיבות או ההתוויות רפואיות לביצוע צנתור לב?
במצבים מסויימים צנתור לב מהווה בדיקה דחופה ולעיתים בדיקה מתוכננת מראש.
צנתור לב דחוף מתבצע בעת שקיים חשד או וודאות להתקף לב (מצב שבו האספקת הדם לחלק משריר הלב לקוייה בשל חסימות כלי הדם הלבביים), במצב זה מתבצע צנתור כלילי שמטרתו לאשר את האבחנה, לזהות את כלי הדם הכלילי ה"חסום" וברוב המקרים לחדש את זרימת הדם באמצעות שימוש בטכניקות שונות לרבות שימוש בבלונים, תומכנים (סטנטים) ותרופות מיוחדות. פעולה זו במקרים רבים הינה פעולה מצילת חיים. רמת הדחיפות תלוייה במצב הקליני של מטופל, סוג התקף הלב (ישנם סוגים שונים של התקפי לב בחלקם הטיפול המיטבי הינו צנתור דחוף, בחלקם צנתור לא דחוף ובחלקם אין התוויה בכלל לביצוע צנתור).
צנתור לא דחוף מתבצע במטופלים עם תעוקת חזה יציבה, המתבטאת בדר"כ בכאבי חזה במאמצים. לעתים קרובות לפני הצנתור מתבצעת בדיקה לא פולשנית כגון מבחן מאמץ, אקו במאמץ או מיפוי לב המעלים חשד לקיום היצרויות בעורקים הכליליים. גם במקרה זה מטרת הצנתור לזהות היצרויות משמעותיות או חסימות בכלי הדם הכליליים, ולאפשר פתיחה שלהם עם תומכנים במידת הצורך.
במקרים נדירים יותר ישנה התוויה לביצוע צנתור לב במטרה לדגום את שריר הלב (ביופסיה של שריר הלב) לשלילת תהליך דלקתי או מצב של דחייה במטופלים מושתלי לב.