כיצד מאבחנים אי ספיקת לב
כאשר החולה פונה לרופא המטפל ומתלונן על הפרעות אשר יתכן וקשורות לאי ספיקת הלב, בשלב ראשון הרופא יקשיב לסיפורו הקליני של החולה, ישאל מספר שאלות מכוונות ויבצע בדיקה גופנית מקיפה.
אם יתעורר החשד כי קיימת אי ספיקת לב, ניתן לבצע בדיקות דימות מתאימות שיעזרו להגיע לאבחנה. הבדיקות השונות מיועדות לבדוק את תפקוד הלב ותקינותו.
- אק"ג – אלקטרוקרדיוגרם – בדיקה בה מבצעים רישום של הפעילות החשמלית של הלב המראה שינויים בקצב הלב.
- אקו לב – בדיקה זו מיועדת להערכת: גודל הלב, תפקוד שני חדרי הלב ותפקוד מסתמי הלב. ניתן לחשב בבדיקת אקו את כושר התכווצות הלב הנאמד במושג / מידה שנקרא/ת מקטע פליטה או באנגליתejection fraction (EF). מקטע פליטה תקין הינו מעל 50%.
- צילום חזה – המדגים את גודל הלב ובאם יש גודש של כלי דם ריאתיים או הצטברות נוזלים בריאות.
- בדיקות מעבדה – בדיקות דם מבוצעות כדי להעריך את תפקודי מערכות הגוף, לשלול גורמים שונים לפגיעה בלב או להעריך המצאות מצבים העלולים לגרום להחמרה באי ספיקת הלב כגון פעילות ביתר או בחסר של בלוטת התריס, אנמיה והפרעות בתפקוד הכליות והכבד.
- מיפוי לב – מאפשר הערכה מדויקת של תפקוד הלב ואספקת הדם לשריר הלב במנוחה ולאחר מאמץ. בדיקה זו מתבצעת באמצעות הזרקת חומר רדיואקטיבי לוריד הפריפרי במנוחה או לאחר מאמץ וצילום במצלמה מיוחדת המיועדת לכך. לאחר הצילום נערך עיבוד ממוחשב של התמונות שנתקבלו.
- צנתורים –
- צנתור כלילי: להערכת המצאות מחלה בעורקים הכליליים המספקים דם ללב עצמו.
- צנתור ימני: להערכת הלחצים במערכת הימנית של הלב (בעליה הימנית, בחדר ימין ובעורקי הריאה).
- ביופסיה מהלב- לקיחת דגימה של רקמה משריר הלב: במצבים הנדירים בהם קיימת אפשרות לזיהוי הגורם הפוגע בלב.