לחיים

מצד אחד תומכים מחקרים בהנחה ששתיית יין אדום מפחיתה את שכיחות התחלואה והתמותה ממחלות לב; מצד שני, הנתונים אינם חד משמעיים על-פי פרמטרים רפואיים מדעיים קלסיים. בסך הכל אפשר לומר – לשתות, אך במתינות

בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבה שנערכה לכבוד השקת יין שיראז חדש באחד מיקבי הגליל, הסמוך ממש לגבול הלבנון. היקב והאזור הסובב אותו מהממים ביופיים, האירוע עצמו היה תענוג צרוף והיין – מצוין. הביטוי "אוויר הרים צלול כיין" קיבל בעבורי משמעות חדשה, בלי לפגוע חלילה בחשיבותה של עיר הבירה. למחרת, בדרך חזרה למרכז הארץ, חשבתי שתהיה זאת הזדמנות טובה להעלות על הכתב את סוגיית שתיית היין ובריאות הלב, שכן נושא זה מהווה מקור לא אכזב לשאלות מנבדקים בריאים וחולים כאחד.

הסיפור, הנפרש על פני כשלושה עשורים, כרוך במציאת קשר אפידמיולוגי בין צריכה מתונה של אלכוהול בכלל ויין בפרט, לבין ירידה בתמותה ותחלואה ממחלות כלי דם בלב. קשר זה התגלה ואומת במחקרים שונים שנערכו באירופה ובארצות הברית, שבהם נבדקו מאות אלפי אנשים אשר עברו מעקב רפואי במשך שנים רבות.

כאשר החוקרים המשיכו ובדקו את התופעה לעומק, התגלו כמה נתונים מעניינים שגרמו למעבדות רבות בעולם להמשיך ולחקור את התופעה. ראשית, התברר שעיקר האפקט מרוכז בקרב אנשים אשר נוהגים לשתות יין בנסיבות חברתיות אך באופן קבוע (כוסית משקה עד שתיים כשלוש-ארבע פעמים בשבוע). שנית, התברר ששתיית יין גורמת להפחתה בשכיחות התחלואה והתמותה ממחלות לב כליליות בסדר גודל ממוצע של 20%-30%, ביחס לאנשים אשר אינם נוהגים כלל לשתות יין או משקאות אחרים בעלי תכולת אלכוהול.

בנוסף, התברר שבתוך היין, ובעיקר ביין אדום, קיימים מרכיבים שיש להם אפקט המגן מפני הצטברות שומנים בדופנות כלי הדם, וכן השפעה המונעת התפתחות קרישים בכלי דם. מחלות לב כליליות נגרמות, כאמור, בשל הצטברות רקמת שומן עשירה בכולסטרול והיווצרות קרישי דם בעורקי הלב.

לבסוף, בשנות ה-80 התפרסמו נתונים אפידמיולוגיים נוספים שהשוו בין רמת התחלואה והתמותה ממחלות לב כליליות, והתגלה כי דווקא בצרפת, מדינה אשר בה צריכת השומנים הרוויים והכולסטרול מהחי היא מהגבוהות בעולם – שכיחות התמותה ממחלות בעורקי הלב נמוכה מהצפוי – כמעט מחצית מהשכיחות המדווחת בארצות הברית. נתון זה, שזכה לפרסום עולמי ולכינוי "הפרדוקס הצרפתי", חיזק עוד יותר את ההכרה בדבר תפקידו האפשרי של היין (ובעיקר זה האדום) כגורם המספק הגנה מפני התפתחות מחלות כלי דם בלב – שהרי בצרפת מקובל לשתות יין אדום בארוחות.

ואכן, גם כיום – שיעורי התמותה ממחלות לב כליליות בצרפת הוא 76 גברים ו-30 נשים ל-100 אלף נפש, לעומת 128 ו-71 בישראל, הקרובה מבחינת שכיחות המחלה למצב הקיים בארה"ב.

בזכות הקליפות

חשוב להדגיש, כי הממצאים בדבר קשר חיובי בין יין לבריאות הלב נוגעים לשתייה "מתונה" של אלכוהול – זאת לעומת השפעה שלילית של כמויות גדולות של משקאות אלכוהוליים על נתוני תחלואה ותמותה.

קשה להגדיר במדויק איזו רמה של שתייה נחשבת "מתונה", שכן הגדרה זו תלויה, בין השאר, באחוז האלכוהול המצוי בכל משקה. באופן כללי, מדובר בכמויות שלא עולות על כוס עד שתי כוסות יין ליום (שלוש-ארבע פעמים בשבוע), כוס בירה או כוסית קטנה של משקה ליקר. האלכוהול תופס בדרך כלל 10%-15% מנפח היין או 8%-12% ממשקלו.

היות שמטבוליזם הפירוק של האלכוהול בגוף תלוי באנזים בכבד הקרוי "אלכוהול דהידרוגנאז" – שרמת פעילותו נקבעת גנטית ובאופן כללי מוגברת בגברים – צריכת האלכוהול בנשים אמורה להיות מתונה ביחס לגברים, כדי להימנע מהשפעות רעילות של אלכוהול. אצל נשים אלה עשויות להתפתח גם ברמת שתייה מזערית יחסית.

אחת השאלות המעניינות היא אם ליין יש אכן השפעה ייחודית בכל הנוגע להגנה מפני התפתחות מחלות כלי דם בלב ביחס למשקאות אלכוהול אחרים, ואם כן – האם יש הבדלים בין יין אדום ליין לבן. בנוסף לנתוני "הפרדוקס הצרפתי", יש מחקרים התומכים בהשפעה הייחודית של שתיית יין באופן כללי, וזה האדום בפרט, על מניעת מחלות כלי דם בלב.

למשל, במחקר אשר נערך בדנמרק ואשר עקב אחר כ-13 אלף גברים ונשים במשך 12 שנים, נמצא שהתמותה ממחלות לב היתה פחותה בחצי בקרב אלה אשר נהגו לשתות יין באופן מתון וקבוע, לעומת העדר השפעה חיובית כזאת בקרב אנשים שנהגו לשתות בירה וליקר או ביחס לאנשים שדיווחו כי לא שתו יין כלל. כמה מחקרים נוספים, שכללו במשותף כ-200 אלף נשים וגברים, מצאו כי שתיית יין אדום מפחיתה את שכיחות מחלות כלי הדם בלב, כולל ירידה בשכיחות התקפי לב ותמותה ממחלות לב כליליות. ההשפעה החיובית היתה בולטת יותר קרב אנשים אשר היו בדרגת סיכון יתרה להתפתחות מחלות טרשתיות בעורקי הלב. עם זאת, ההשפעה החיובית של היין האדום נמצאה רק בחלק מהמחקרים האפידמיולוגיים, בעוד שבאחרים ההקשר הנדון לא נבדק או לא נמצא מובהק, כך שבעיני רבים שאלת ההשפעה הנדונה נותרת עדיין פתוחה.

ובכל זאת, ביין אדום יש מרכיבים ייחודים שעשויים להקנות לו השפעה חיובית על מצב כלי הדם בלב ואולי אף על המוח. צבע היין נקבע על פי נוכחות קליפות הענבים בתסיסה הראשונית, מאחר שעסיס הענבים הוא שקוף. יין אדום מיוצר מענבים שחורים או אדומים, אך גם כאן הצבע מתקבל מהקליפות שתוססות עם הענבים. יין לבן מיוצר מענבים לבנים, כשבתסיסה מופרדות קליפות הענבים מהעסיס וכך מתקבל יין שקוף-צהבהב. המרכיב הכימי בקליפות הענבים (ולפיכך ביין האדום) שייך למשפחה של תרכובות כימיות הקרויות "פוליפנולים" (polyphenols). משפחה זו כוללת חומרים פלבונואידיים (flavonoids) ותרכובת מעניינת נוספת שנחקרה רבות וקרויה "רסבראטרול" (resveratrol).

כאשר נבחנה ההשפעה של התרכובות הכימיות הנידונות במודלים מעבדתיים שונים, התגלו כמה עובדות מדעיות מעניינות: 1. עיכוב בהצטברות השומנים בדופנות כלי הדם ולפיכך עיכוב בהתפתחות הטרשת; 2. השפעה נגד נזקי חמצון בדופנות כלי הדם; 3. הגברה בהפרשה של חומרים טבעיים מדופנות כלי דם, הגורמים להרפייתם; 4. העלאת רמת הכולסטרול "הטוב" (מרכיב HDL) האחראי על פינוי השומן מדופנות כלי הדם ב-12% בממוצע; 5. השפעה נוגדת דלקת בכלי הדם, ולכן: 5. מניעת היווצרות קרישי דם בעורקים.

ההשפעות החיוביות הללו עשויות להסביר את ההקשר האפידמיולוגי אשר נמצא בחלק מהמחקרים, והמעיד על קשר אפשרי בין שתייה מתונה של יין אדום למניעת מחלות כלי דם בלב.

על אף כל זאת, הנתונים שלפיהם שתיית יין אדום עדיפה מבחינה בריאותית על פני שתיית יין לבן או משקאות אחרים אינם חד-משמעיים ושאלות רבות בנושא נותרו פתוחות. לדוגמה, אם אכן עיקר ההשפעה החיובית של היין האדום על כלי הדם מקורה בקליפות הענבים – האם אי אפשר להסתפק לצורך השגת השפעה זו במיץ ענבים טבעי, לא אלכוהולי? ואכן, יש תימוכין מעבדתיים מסוימים גם להנחה זו.

בנוסף, הקשר בין שתיית יין לנתוני התחלואה והתמותה ממחלות לב עשוי להיות מושפע מגורמים נלווים נוספים, לאו דווקא מהיין עצמו. יש למשל טענה, כי אנשים השותים יין בנסיבות חברתיות הם מלכתחילה אנשים שאורח חייהם ותזונתם בריאים יותר (בעיקר מדובר בתזונה "ים תיכונית", העשירה בירקות ובפירות), הם מרבים יותר להתעמל ולבצע פעילות גופנית סדירה ומצבם הכלכלי מאפשר להם רפואה מונעת טובה יותר.

את כל האמור לעיל יש לסייג בכמה אזהרות: שתייה מוגזמת של משקאות אלכוהוליים עשויה להיות כרוכה, כמובן, בסיכונים בריאותיים משמעותיים, ובהם מחלות כבד, הפרעה בהתכווצות שריר הלב והתפתחות הפרעות בקצב הלב, עלייה בלחץ הדם ובמשקל, סיכון מוגבר לשטפי דם מוחיים ו/או התפתחות דלקת בלבלב, עלייה בשכיחות מחלות סרטן ועוד. כמו כן היא עשויה להגביר את תופעות הלוואי בשילוב עם נטילת תרופות שונות. התרופה השכיחה ביותר שחולי לב נוטלים היא אספירין ונטילתה במקביל לשתיית אלכוהול איננה מומלצת.

בין החולה לרופאו

מה צריכה להיות אפוא הגישה הרפואית לנוכח ההשפעות החיוביות והסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בשתיית יין על תחלואת הלב? ארגוני הבריאות בעולם אמנם מתייחסים לנושא בהרחבה, אך נמנעים מהמלצה שלפיה יש להתחיל לשתות יין כאמצעי למנוע מחלות לב.

האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה סיכם את הנושא במסמך שיצא לאור לפני כמה שנים וקבע, כי "שתיית אלכוהול היא נושא לדיון בין הרופא לפציינט", אך נמנע מלתת קווים מנחים ו/או גורפים בנושא ביחס לאנשים שלא היו רגילים לשתות בתקופה שקדמה להתייעצות הרפואית. זאת בשל החשש הגדול מהתמכרות ומההשפעות המזיקות של צריכת משקאות אלכוהול במינון יתר והטווח הצר יחסית (אשר משתנה בין אדם לאדם) בין האפקט המזיק – הוודאי ברמות שתייה מוגזמות – לבין ההשפעה המיטבית המשוערת על מחלות כלי הדם בלב ברמות השתייה המתונות יותר. כמו כן, הנתונים בדבר הקשר בין שתיית יין למחלות לב אינם חד משמעיים על פי פרמטרים רפואיים מדעיים קלאסיים המהווים תנאי להמלצה רפואית.

לדוגמה, מעולם לא נערך מחקר מבוקר ורחב היקף, אשר בחן את שאלת ההשפעה ארוכת הטווח של שתייה מתונה של יין, או משקה אלכוהולי אחר, על הפרוגנוזה הלבבית – ביחס לאי-שתיית כל משקה אלכוהולי, או בהשוואה לשתיית מיץ ענבים טבעי – וזאת בנבדקים בריאים ובקרב חולי לב.

בהעדר מחקר מבוקר שכזה, קשה מאוד לגבש החלטה חד-משמעית או אפילו מותנית בעניין, ולכן הדרך להמלצה גורפת בדבר שתיית יין או משקה אלכוהולי אחר על בסיס קרדיולוגי-רפואי כנראה עוד ארוכה. עם זאת, לגבי אנשים שנוהגים לשתות, ובהעדר תופעות לוואי, אין סיבה להמליץ על הפסקה מוחלטת של השתייה כל עוד האלכוהול נצרך ברמות העונות להגדרה של "שתייה חברתית" או "מתונה". חשוב ביותר להסביר למתרפא הלב, שהקשר בין שתיית יין לתחלואת הלב עשוי להיות מושפע דרמטית מכמות השתייה ולפיכך יש לשאוף ולהגביל את צריכת האלכוהול לרמה המוגדרת כבלתי מזיקה ואולי אף מיטיבה עם הלב לפי מחקרים שונים.

בכל הקשור לנטילת תמציות על בסיס יין, או מיץ ענבים – מהסוג שנמכר בחנויות טבע וללא מרשם רופא – אין עדיין די נתונים רפואיים שעשויים לתמוך בהשפעתן החיובית או לשלול אותה.

ההנחיה הרפואית בנוגע לשתיית יין, אם כן, איננה מגובשת או מבוססת דיה ומן הראוי שתידון לגופו של עניין בין המטופל לרופאו. בה בעת, אסור ששתיית יין תהווה תחליף להנחיות המקובלות בעניין מניעה ראשונית ומשנית של מחלות לב, כמו הימנעות מעישון, איזון ערכי לחץ דם, טיפול ביתר כולסטרול בדם, איזון סוכרת, פעילות גופנית אירובית סדירה ושמירה על תזונה "בריאה".

כשלעצמי – לאחרונה מצאתי עצמי שותה יין ישראלי בנסיבות חברתיות, ביחד עם מתרפא שלי, ומנהל דיון מעמיק בשיקולים שבעד ונגד שתיית היין. יש כאן, חשבתי לעצמי, משום מימושה של מצווה כפולה: מחד גיסא, הפעילות מתבצעת על פי הנחיות ארגוני הבריאות בכך שהדיון אכן מתקיים והשתייה אכן מוגבלת כדת וכדין. מאידך גיסא, שתיית היין המשובח נעמה לנו ומי יודע, ייתכן שאף היטיבה עם בריאותנו.