לפני שעולים על אופניים

בכל הקשור ללב, פעילות גופנית יכולה לחולל פלאים, אבל אם מגזימים, היא עלולה להזיק. אלה הבדיקות שכדאי לעבור לפני שמתחילים

הסיטואציה שבה אני מתנצל בפני המטופלים שלי, כבר הפכה עבורי למעיקה. הנה, רק לאחרונה, שיבחתי באוזני נ' את חשיבות הפעילות הגופנית והשפעותיה הברוכות על מערכת הלב וכלי הדם. היא השיבה לי בשאלה: "ואתה דוקטור, האם אתה עוסק בפעילות ספורטיווית?" נעתי בכיסאי במבוכה, והסברתי שאני מתכוון להתחיל בפעילות ממש בקרוב, רק חוסר הזמן מונע זאת ממני. עוד הוספתי תירוצים שונים, וככל שהארכתי הפכתי לפחות משכנע. אך השבוע "קרה דבר בפתח תקוה". אופני כושר הוצבו במשרדי, ואת הבוקר אני פותח בדיווש אינטנסיווי. עכשיו אני יכול להמליץ על פעילות גופנית בלב שלם.

אך כדי לשמור על בריאות הלב, חשוב להבין שהפעילות הגופנית – שעשויה לשפר את תפקוד מערכות הדם והנשימה – עלולה להיות גם מסוכנת, אם אינה מותאמת למצבו הגופני והבריאותי של העוסק בה. בוודאי שאסור "להתעורר" בוקר אחד ולפתוח בפעילות גופנית אינטנסיווית אחרי תקופה של חוסר פעילות. מבחינה רפואית, התגלה שמעבר חד כזה קשור לשכיחות גבוהה של אירועי לב בלתי צפויים, ובמקרים נדירים אף למוות פתאומי מדום לב. לכן, לפני שפותחים בפעילות גופנית, כדאי מאוד לבצע מספר בדיקות ולקבל הדרכה מגורמים מקצועיים.

במהלך הפעילות נדרש הלב להזרים אל שרירי השלד ואל איברים נוספים כמויות חמצן שגדולות באופן משמעותי ביחס למצב מנוחה. כדי לעמוד במעמסה, עולה קצב פעימות הלב וגם העוצמה שלהן: התכווצות הלב מתגברת כך שבכל פעימה נדחף דם רב יותר. העלייה החדה בפעילות הלב גורמת לכך שהתפוקה שלו – כמות הדם שהוא שואב ודוחף בדקה – עולה בצורה חדה, עד פי חמישה מבמנוחה.

מכיוון שהלב מתאמץ יותר, גם הוא זקוק ליותר חמצן, ותצרוכת הדם שלו עולה אף היא באופן משמעותי. הלב רגיש מאוד לאספקת החמצן וכדי להצליח במעמסה הקשה של הזרמת הדם לשרירים, הוא זקוק לכמות מוגברת של דם שתזין אותו באמצעות העורקים הכליליים (עורקי הלב).

עורקים גמישים

כאשר הלב והריאות עובדים כראוי, הם מסתגלים למאמץ שכרוך בפעילות הגופנית ומבצעים את תפקידם ביעילות יתרה, מבחינת ניצול האנרגיה שלהם. בנוסף, הפעילות הגופנית מגמישה את העורקים – הפריפריים והכליליים – ומאפשרת לכלי הדם לשאת כמות רבה יותר של דם וחמצן בכל פעימה. מערכת הדם פשוט עובדת בניצולת טובה יותר.

גם הרכב הדם עשוי להשתפר באופן משמעותי בעקבות פעילות גופנית, ובמיוחד מצב השומנים בדם. התגובה הטובה ביותר לפעילות היא עלייה ברמת הכולסטרול "הטוב" (פרקצית כולסטרול HDL) שאחראי על סילוק הכולסטרול מדפנות כלי הדם. במקביל, יכולה להיות גם ירידה מסוימת ברמת הכולסטרול "הרע" (פרקצית כולסטרול LDL) שמוביל את הכולסטרול לאותם מקומות. שומני הדם ממשפחת הטריגליצרידים עשויים לרדת אף הם.

גם צמיגות הדם עשויה לרדת. הפעילות הגופנית יכולה לגרום להפרשה מתמשכת של חומרים, שמרחיבים את כלי הדם העורקיים ומאפשרים את יצירתם של "מעקפים טבעיים", שעשויים להגן על הלב או הגפיים התחתונות כאשר יש חסימה קשה של כלי דם. שרירי הלב והשלד גדלים בנפחם, והופכים לעשירים יותר בכלי דם.

כל מי שמבקש להוריד במשקלו, יודע שפעילות גופנית "שורפת" את מאגרי השומן והיא חלק חיוני בדיאטה. אך השפעת הפעילות הגופנית על המצב המטבולי רחבה יותר. היא גורמת לניצול יתר של סוכרים, לוויסות התגובה הפריפרית לאינסולין ולשיפור בפרופיל הסוכר בדם. אצל חולים עם נטייה לסוכרת, פעילות גופנית אף עשויה למנוע את הצורך בטיפול תרופתי, או לחילופין לגרום להפסקת הצורך בשימוש בתרופות למניעת סוכרת, תוך הסתפקות בדיאטה בלבד.

כשאל השיפור הגופני, שאותו חש העוסק בפעילות, מצטרף גם השיפור במצב הרוח, הפעילות יכולה להפוך לשגרת חיים, שמסייעת במניעה ראשונית ומשנית של מחלות בלב ובכלי הדם. ההמלצות הרפואיות הנוכחיות תומכות בפעילות גופנית במשך 30 עד 60 דקות מדי יום. לחולי לב מומלצת בנוסף הדרכה והשגחה במסגרות מכוני שיקום הלב.

בדיקה מגיל 45

אך גם אם נראה שזהו מאמץ אפשרי, יש להתחיל בפעילות באופן מדורג ורצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע כמו פיזיולוג מאמץ, רופא ספורט, רופא המשפחה או קרדיולוג. בעיות גופניות שהספורטאי לעתיד אולי אינו יודע עליהן, עלולות להפוך למסוכנות בעת הפעילות, כשהלב והשרירים זקוקים לחמצן רב.

חסימה בעורקי הלב הכליליים או הפרעה בהתכווצויות הלב – כתוצאה ממחלה או נזק שנגרם לשריר או למסתמי הלב – עלולות לגרום לשיבוש חמור באספקת הדם והחמצן. גם בעיה בריאות יכולה לגרום לחוסר איזון בין הדרישה המוגברת לחמצן ובין יכולת האספקה שלו ללב ולרקמות הגוף. כתוצאה מכך, המתעמל עלול להיות מוגבל באופן משמעותי או שעלולים להופיע תסמינים של אי נוחות במהלך המאמץ, כמו מיחושים בחזה, קוצר נשימה, עייפות ואף עילפון.

במקרים חמורים, העוסק בפעילות עלול ללקות באירוע לב במהלכה. בגיל מבוגר, הדבר נגרם בשל קרע ברובד טרשתי שעלול לגרום להיווצרותו של קריש דם חוסם בעורק כלילי – ולהתקף לב חריף. בגיל צעיר יותר התופעה חריגה, והיא תוצאה של מחלת לב סמויה בשריר הלב (הקרויה "קרדיומיופטיה"), מום לב מבני מולד, הפרעות בפעילות החשמלית של הלב או פגם במבנה האנטומי של עורקי הלב הראשיים.

על פי הנחיות האיגוד האמריקאי המשותף לקרדיולוגיה ולרפואת ספורט, מומלץ לגברים מעל גיל 45 ולנשים מעל גיל 55, לבצע בדיקת מאמץ מקדימה כדי לאתר תגובה חריגה במהלך הפעילות, שעשויה להעיד על בעיית לב אפשרית. בחולים הסובלים מסוכרת יש להקדים את ביצוע הבדיקה ב-5 עד 10 שנים, בגלל שכיחות יתר של מחלות כלי דם סמויות הכרוכות במחלת הסכרת.

אם יש במשפחה היסטוריה של דום לב או עילפון בעת מאמץ (או מיד אחריו), יש לשקול בדיקות נוספות, כמו אקו-לב במנוחה או במאמץ וניטור אלקטרוקרדיוגרפי ממושך יותר של הלב. במצבים חריגים ביותר – ועל פי חשד קונקרטי לבעיה כלילית – יש לשקול הפנייה לביצוע בדיקת הדמיה של הלב (סי-טי). אם חשים קוצר נשימה בעת הפעילות, כדאי לעבור גם בדיקת תפקודי ריאות בזמן מנוחה ולאחר מאמץ. ייתכן שמדובר באסתמה, שמתבטאת בעיקר בזמן מאמץ. סיכונים בריאותיים אחרים הכרוכים בפעילות ספורטיווית מאומצת קשורים לבעיות נרכשות במערכת השרירים והשלד (עצמות ומפרקים), פציעות שונות וכן תאונות דרכים רבות ולעתים קטלניות, שהתרחשו בשנים האחרונות בכבישי הארץ וגבו קורבנות שווא בקרב רצים ורוכבי אופניים.

בעבור חולים שעברו אירוע לב, הפעילות הגופנית נכללת במסגרת תוכניות שיקום, שמהוות נדבך חשוב ביותר ביכולת לחזור לשגרת חיים. תוכניות אלו נבנות באופן פרטני ובהדרגה ומשולבות בבדיקות מאמץ, והדרכות בכל הנוגע להרגלי תזונה נכונים ואורח חיים בריא.

וכמובן לא לעשן

אם כל הבדיקות עברו בהצלחה ותוכנית הפעילות הותאמה באופן אישי למתעמל, הגוף מרוויח. חשוב לציין שלפי הנתונים הקיימים, לא נמצא מתאם בין סוג הפעילות הגופנית לבין הרווח הבריאותי שהמתעמל מפיק, מבחינת מחלות לב וכלי דם. כלומר, לא משנה מהי הפעילות, העיקר שעושים אותה.

ואי אפשר לסיים לדבר בשבחי הפעילות הגופנית, בלי להזכיר את האויב הגדול שלה: עשן הסיגריות. העישון – אקטיווי או פסיווי – עלול לסתור את כל ההשפעות החיוביות של הפעילות הגופנית על מערכת הלב-ריאות וכלי הדם. העישון מכווץ את כלי הדם, מחיש את טרשת העורקים, פוגע ביכולת שחלוף החמצן בריאות וברקמות, מחמיר את צמיגות הדם והנטייה להיווצרות קרישי דם ומשפיע לרעה על פרופיל שומני הדם.

בכל הקשור לכותב שורות אלה, מאז התחלתי לעסוק מחדש בפעילות גופנית אני נוטה לא להיות זמין במשך כחצי שעה בכל יום. לכל הפונים אלי אני מדווח בגאווה שהתחלתי לעשות לביתי (במובן הבריאותי כמובן) וש"הסנדלר כבר לא הולך יחף".