וזה שאינו יודע לשאול

כיצד ייתכן שאדם מכניס לגופו חומר כימי רב השפעה מבלי לגלות עניין בטיבו, השפעתו ותופעות הלוואי האפשריות שלו?

בשבוע שעבר ביקרה במרפאתי חולה שסובלת ממחלת לב זה 12 שנה ונוטלת כמה תרופות שחיוניות לשמירת בריאותה. האישה אינטלגנטית, באמצע שנות ה-60 לחייה, אבל בתשובה לשאלה אם היא יודעת מה השפעת התרופות על לבה ובריאותה, היא אמרה: "אין לי מושג". לשאלה אם היא יודעת על תופעות לוואי, מסרה המטופלת תשובה זהה.

כיצד ייתכן, חשבתי לעצמי, שאדם מכניס לגופו חומר כימי רב השפעה מבלי לגלות עניין בטיבו, השפעתו ותופעות הלוואי שאליהן יש לשים לב? אך מניסיוני, מדובר בתופעה נפוצה למדי שדורשת דיון.

התגובה המיידית תהיה קרוב לוודאי שמדובר בכישלון של הצוות הרפואי ליידע את החולה על מצבו ומהות הטיפול שניתן לו. זאת חובת הרופא למסור למטופל את המידע החיוני, ובמידת הצורך אף לצייד אותו בחומר כתוב או להפנות אותו למקורות מידע נוספים. ואולם, אף שלעתים הרופא יסביר גם יסביר, החולה לא ממש יבין, ישכח או אפילו לא יגלה עניין.

בנוסף לחובתו המקצועית והאתית של הרופא, חלה אחריות מצד המטופל על גופו ובריאותו. מדהים לראות באיזו קלות מתעלמים מטופלים רבים מהנכס העיקרי שניתן להם. במקרים רבים הם מגלים חוסר ידע בסיסי בכל הנוגע לבעייתם ולטיפול הרפואי המומלץ. יתרה מכך, מטופלים רבים יימנעו מאמצעי מניעה פשוטים ויעילים שעשויים להיטיב עם בריאותם לאורך שנים רבות.

מעט מטופלים יגלו עניין רב במהות הטיפול שניתן להם נגד יתר לחץ דם, לדוגמה. זאת, אף שיש 20 תרופות לפחות למחלה זו, וההחלטה באילו מהן יטופלו עשויה להיות בעלת חשיבות מכרעת בכל הנוגע לתוחלת ולאיכות החיים. בדומה, לא רבים יאתגרו את הרופאים בשאלות שנוגעות לסוג הטיפול המומלץ בנוגדי הקרישה, בתרופות להורדת כולסטרול, איזון סוכרת ועוד. במקרים רבים יהססו המטופלים לבקש הסבר מדוע הטיפול מומלץ, מה השיקול שהנחה את הרופא לבחור בטיפול זה ולא באחר, אם זה אכן הטיפול הטוב ביותר מבחינה רפואית, אם קיימות חלופות, מהן תופעות הלואי הצפויות ועוד.

לטפח סקרנות

מודעות החולה לנעשה בגופו היא חשובה ומהווה מרכיב חשוב בטיפול. יש לעודד את החולים להעמיק את הידע בכל הנוגע למחלה ולתהליך הטיפול בה. אין לראות בסקרנות של החולה איום או פגיעה בכבודו או בסמכותו המקצועית של הרופא. נהפוך הוא, זה ביטוי מובהק לנינוחות המטופל כלפי הצוות המטפל.

במציאות שבה רופא במרפאה בודק עשרות חולים ביום, אין אפשרות להקדיש תמיד את מלוא הזמן ותשומת הלב למכלול הפרטים שנדרשים כדי להבהיר את משמעות הטיפול הרפואי. כמו כן, אין כוונה להפוך כל ביקור אצל רופא לשיעור או לסימפוזיון בפקולטה לרפואה.

יש צורך לעודד את המתרפא לקחת תפקיד פעיל בתהליך הריפוי, מעבר לביקור במרפאה. השלב הראשון הוא הגברת המודעות והעמקת הסקרנות והידע בכל הנוגע לבעיה הרפואית ותהליכי המניעה והטיפול המומלצים. תהליכים כאלה עשויים להוביל לפעילות יזומה של המטופל, מעבר לקשר עם הרופא. מקורות מידע אינם חסרים, וניתן לאתרם בספרות הכתובה והאלקטרונית.

כמובן שהפנייה למקורות מידע כאלה אינה נטולת סיכונים. דוגמה לסיכון כזה היא "נוהל שכן", מקורות מידע בלתי מוסמכים, "שכנים ומקורבים", שעשויים להניב מידע בלתי מהימן ואף מטעה. לפיכך, הרופא המטפל צריך להיות שחקן ראשי בתהליך הקניית הידע המקצועי והאמין, שיסייע לכוון את המטופל להתמודד כיאות עם מחלתו. מסגרות רבות ברפואה הישראלית כבר נוקטות גישה כזאת ויש לקוות שהמגמה תלך ותתרחב.

ויש גם טיפים

הנה כמה הצעות מועילות למניעת מחלות לב וכלי דם שעשויות לסייע לרבים לנהל אורח חיים בריא יותר. ההנחיות מקובלות על ארגוני הבריאות בישראל ובחו"ל ועשויות להיות בעלות משמעות רבה בהארכת תוחלת ואיכות החיים של אנשים בריאים וחולי לב גם יחד. מדובר בכמה עקרונות פשוטים:

* הימנעות מעישון והפסקת עישון מוחלטת (אקטיווי ופאסיווי כאחד).

* שמירה על ערכי לחץ דם מתחת ל-140/90 ממ"כ במנוחה (בחולים סוכרתיים או חולים שסובלים ממחלות כליה מתחת ל-130/80 ממ"כ) וטיפול התנהגותי ותרופתי בהתאם.

* הורדת ערכי כולסטרול "הרע" (LDL) מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל (בחולים סוכרתיים או אלה שנמצאים בסיכון יתר להתפתחות מחלות טרשתיות – מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל), והתחלת טיפול תזונתי או תרופתי בתרופות ממשפחת סטטינים בעת הצורך ולפי הנחיית רופא.

* פעילות גופנית כל יום למשך 30 עד 60 דקות (מינימום שלוש עד חמש פעמים בשבוע, לחולי לב עם הדרכה והשגחה במסגרות שיקום הלב).

* תזונה נאותה ודלת שומן ופחמימות, ירידה במשקל ובהיקפי מותניים וכן שמירה על אינדקס מסת גוף בין 18 ל-24 ק"ג/מ"ר.

* גילוי מוקדם של סוכרת ואיזון סוכרת, אם קיימת, לערכי המוגלובין A1C (בדיקה שמשקפת את רמת הסוכר בדם בחודשיים עד שלושה חודשים האחרונים) מתחת ל-7%.

* התחלת טיפול התנהגותי ותרופתי המותאם למצב הרפואי הכולל ובעת הצורך טיפול בנוגדי קרישה (דוגמת אספירין) וחיסון עונתי נגד שפעת. זאת, בהתאם למצב הרפואי ולפי הנחיות הרופא המטפל.

מחקרים שונים הראו שהקפדה על הנחיות אלה עשויה להאריך את תוחלת החיים בממוצע בין ארבע לשבע שנים. לנושא הנדון יש משמעויות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת וכל זאת "במחיר מבצע", שכן קל יחסית להשקיע במניעת מחלה לעומת הטיפול בה שעשוי להיות כרוך בסבל משמעותי ובעלות כלכלית רבה.

לאלה שטוענים שרפואת הלב הפכה להיות "התערבותית" מדי בשנים האחרונות אני מייעץ לדאוג להרחבת יישום ההנחיות האלה, שנועדו למנוע תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם. יש לזכור שמחלות אלה הן הסיבה הראשית לתחלואה ולתמותה בעולם המערבי ובישראל. החדשות הטובות הן שרפואת הלב וכלי הדם בישראל היא מהטובות והמפותחות בעולם.